79

לשלמות בביטול וזיכוך מציאותו, שדרכה תתהווה אצלו התאחדות עם האלקות שבמדריגת הבריאה. אז הוא נעשה כלי לגילוי השפע של תורת ה', כפי שנתנה במ"ת, במדריגה הגבוהה בהרבה מן הבריאה.

(וזה בדומה למאמר רז"לי? "לעולם יעסוק אדם בתורה ומצוות אע"פ שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה" - זהו סדר הלימוד ע"פ תורה?, לא רק למי שאינו יכול בתחילת עבודתו ללמוד לשמה, כמשתמע מן הביטוי "לעולם". בלימוד התורה "שלא לשמה" (ולו באופן הנשגב ביותר שלו) מתאחד היהודי עם התורה כפי שהיא במדרגה הקשורה למציאותו בעולם (שעליה מתבססת תכלית לימודו)'" וזוהי הקדמה ללימוד תורה לשמה (שהיא תורתו של הקדושברוך-הוא), שמתקשר לקב"ה עצמו עלדידי תורתו'י, בדרגה הגבוהה מן העולם).

מ"ת גרם, אכן, לשינוי בכל דרגה של לימוד תורה, שדרכו משפיעה בעולם, התורה שלמעלה ממציאות

העולם, כמאמר רז"ל?: "כל תלמיד חכם שיושב וקורא ושונה ועוסק בתורה, הקדוערברוך הוא יושב כנגדו וקורא ושונה עמו" (וכך גם במצוות), דבר שלא היה לפני מ"ת. אך השפעה זו היא בהעלם, והיהודי צריך להגיע לשלימות הזיכוך של מציאותו ולהתאחדות עם התורה הקשורה לעולם, כדי שההשפעה הנ"ל תהיה בגלוי ותתאחד עם מציאות הלומד.

ג סדר זה קיים גם בלימוד התורה של ילד יהודי

כעין זה רואים אנו בסדר הלימוד והבנת התורה אצל כל יהודי: בתחילת הלימוד של "בן חמש למקרא" מלמדים אותו את הפסוקים המדברים על הקדוש-ברוך-הוא בביטויים כגון "היד הגדולה", "היד החזקה", כפשוטם. ככל שיסבירו ויפשיטו לילד את הכוונה בביטויים אלו, עדיין יתאר לעצמו שמדובר ביד גשמית, אלא שהיא גדולה וחזקה הרבה יותר מהיד שהוא רואה אצל מלמדו, למשל.

לכאורה זוהי סתירה לעיקרי האמונה שאין לו גוף ולא דמות גוף, וכיצד דורשת התורה שילמדו ילד, או קטן בידיעה, פסוקים וביטויים שמוכרחים ללמדם כפשוטם??