56
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
לשבות בשבת, ואפילו לנהוג "כמו שבת" ביום אחר מימות החול:
כוונת הבריאה היא, שהעולם (כולל מין המדבר) יהא "חסר מנוחה", שתהיה בו "תנועה" ועשיית מלאכה הקשורים למציאות של זמן ומקום בעולם שנברא בששת ימי בראשית, ושבתוך עולם זה יכניסו ישראל את המנוחה בשבת הנעלית ממציאות העולם**.
ולפיכך, כאשר בן נח משנה את אופן התנהגותו מבריאתו, מפני שהוא רוצה "ליצור" בעולם את הענין של שבת, הוא חייב מיתה - הוא מאבד את מציאותו, כי זהו ההיפך מן התכלית שלשמה נברא*ל.
זהו גם ההסבר לכך שהאזהרה על איסור שביתת בני נח בשבת נרמז ב"לא ישבותו" - המדבר, כפשוטו, על שביתה פשוטה מ"זרע וקציר...", ולא על שבת - כי שלילת שביתה מבני נח היא תוצאה של "לא ישבותו" בקשר לשש העונות: כיון שלאחר המבול קבע הקדוש-ברוך-הוא שהעולם יהא בשיא
עוצמתו וקיומו החזק, עד לאופן של "לא ישבותו" - לכן9 אסור לבן-נח להכניס אל העולם את הענין של שבת", הבלתי מוגבל
1 וזהו ג"כ מ"ש הרמב"ם (הל' מלכים שם) שהטעם ד"עכו"ם ששבת כו'" הוא לפי ש,אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות לעצמן מדעתן כו'", ושייכותו ל"לא ישבותו" - כי מצד התוקף ד"לא ישבותו" - תוקף במציאות העולם - נשלל מב"נ ענין של ,,דת" ומצוה שלמעלה מן העולם.
[ועפ"י המבואר בפנים, שהמנוחה דשבת היא (בגילוי) ענין שלמעלה ממציאות העולם, מובן גם החילוק שבין מצות (ת"ת ו)שבת לשאר מצות התורה, ש"בן נח שרצה לעשות מצוה משאר מצות התורה כדי לקבל שכר אין מונעין אותו לעשותה כהלכתה" (רמב"ם שם ה"י), משא"כ ת"ת ושבת שאסורים לעשותן כהלכתן בכל ענין (אפי' +כדי לקבל שכר)* - כי ב' מצות אלו, עצם עשייתן
הערות
- 8. וגם אברהם - התחלת ,שני אלפים תורה", כנ"ל - שמר את השבת (ב"ר פס"ד, ד. וש"נ. פרש"י תולדות כו, ה. וידוע השקו"ט במפרשים איך הי' מותר לו לשבות).
- 2. ולהעיר מב"ר (דלעיל הערה 51): ,אברהם שאין כתוב בו שמירת שבת (,בפירוש אלא וישמוו משמרתי" - פרש"י שם) .. יעקב שכתוב בו כו'" - ראה אוה"ת חיי שרה (קכו, א) ד"אברהם ויצחק זהו רק הכנה לבחי" הזווג (דמ"ת) ועיקר הזיווג הי' ע"י יעקב בו'", עיי"ש.
- 9. ראה גם חדא"ג מהר"ל סנהדרין שם. מגלה עמוקות אופן רמט.
- 4. שיחות 1
- 0. אלא שבזה גופא ב' תקופות: קודם המבול (וציווי ,לא ישבותו") - אז עדיין לא נאסר שביתת שבת (אלא שלא נצטוו עלי'); לאחרי המבול - שנאסרו לשבות ממש"נ ,לא ישבותו" - כי לפני המבול, אף שהעולם לא הי' ,כלי" לבחי' השבת שלמעלה מן העולם, מ"מ מכיון שעד אז קיום העולם הי' מצד ,למעלה" (כנ"ל בפנים), לכן אין בח" השבת מושללת מן הבריאה; משא"כ לאחרי המבול, כשנמשך התוקף ד.,לא ישבותו" בהבריאה, הרי אז בחי' השבת (לא רק שאינה יכולה להתקבל בעולם, כיון שקיומו מצד ה,למטה" שבו - כ"א ש₪מושללת היא ממנה.
- 6. *) שזהור הטעם דב' מצות אלו נאסרו בפ"ע (,,נכו"ם שעסק בתורה .. עכו"ם ששבת כר") - אף שלכאורה נכלליץן הן ב,כללו של דבר אין מניחין אותן כו" ולעשות מצות לעצמן מדעתו כו'"- כי הן אסורין בכל אופן (משא"כ שאר המצות אסורץ רק ,באומרו שנצטוה עלי'" (רדב"ז שם)). וראה מאירי שם: ,שאין מניחין אותו לחדש בו ולקבוע יום חג .. אבל שאר מצות אין מונעין הימנו.. וכ הדין אם עסק בתורה .. ראוי ליענש כו"'". ולהעיר גם מחדא"ג
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם שיחת ש"פ בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ח לקו"ש חט"ו ע' 56
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.