53

נחג שיחות ח. ברית לק'ום תמידי של אז לא היה טעם לקיומו - "וינחם ה' העולם - רק לאחר כי עשה את האדם... ויאמר...

המבול

לפי האמור לעיל מובן מדוע רצון הקב"ה הראשוני לברוא את העולם (וכן העובדה שבסיום הבריאה "וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאד??) לא מנע את הגזירה "אמחה..." כאשר "רבה רעת האדם בארץ", ואילו לאחר המבול כרת הקב"ה ברית, שאפילו יהיה העולם במצב שיביא לידי מחשבה "להביא חשך ואבדון לעולם"*, בכל זאת - "לא יכרת כל בשר..."לי:

כאמור לעיל, מפני שהעובדה ש"עולם על מילואו נברא" נבעה מעצם אופן בריאתו עלדידי הבורא, ולא מעצמו, לכן גרמו החטאים, אשר הרחיקו את העולם מן הבורא ורצונו, לירידה כזו, שהזיכוך וההתעלות שלו לא היה כלדכך אפשרי.

וכאשר בחטאי דור המבול נתקלקל העולם כל-כך, עד אשר "ותמלא הארץ חמס", ולא היתה אפשרות מצד העולם עצמו לזיכוך והתעלות,

(שזוהי הסיבה הפנימית"* לכך שתוכחת נח ואזהרתו "הקדוש-ברוךהוא מביא עליכם את מי המבול"* לא עוררו את דור המבול לתשובה'),

אמחה..." (כי עלדידי ירידת העולם והתרחקותו מהקדוש-ברוך-הוא נסתלק ממנו רצון הבורא).

לעומת זאת לאחר המבול, נוצרה בעולם אפשרות של זיכוך והתעלות העולם מצד עצמו, וגם כאשר הוא שרוי במצב ירוד ביותר, הוא יכול להתעלות (ע"י עבודת התשובה), ולפיכך נכרתה אז הברית של "ולא יכרת כל בשר... ולא יהיה עוד מבול..." - בכל מצב שבו העולם שרוי.

ט. ה"תוקף" וה"חולשה" שלאחר המבול - מנקודה אחת

לפי האמור מובן, ששני הקצוות שנגרמו לעולם לאחר המבול - מצד אחד ה"תוקף" של "לא ישבותו" ומצד שני "הלכו ימותם הלוך וחסור" - אינם סותרים זה לזה, אלא, להיפך, הם נובעים מאותה נקודה אשר נתחדשה לאחר המבול - קיום העולם "מלמטה": לפני המבול היה קיים העולם מצד רצון הבורא, אשר "חפץ חסד הוא". ולאחר חידוש טהרת הארץ על-ידי המבול מקיים הקדוש-ברוך-הוא את העולם תמיד מצד הטהרה והזיכוך שבעולם?.