49

6 לקוטי כפי שרש"י בעצמו* מפרש ש"לא ישבותו" אינו מתכוון רק לשש העונות - זרע וקציר וכו' - שבהן לא יהיה ביטול והפסק, אלא גם לבני האדם, שגם אצלם לא תהיה שביתה ממלאכה.

אבל לדעת הרמב"ם, שהאזהרה "לא ישבותו" לבני נח איננה על ענין של שביתה וביטול מלאכה, אלא על קביעת יום מסויים כשבת, קשה: מה הקשר בין אזהרה זו לבין המשמעות הפשוטה של "לא ישבותו" לגבי "זרע וקציר...".

ב דברי המדרש על "'גוי ששבת" והשאלות על כך

לימוד זה מ"לא ישבותו" מובא גם במדרש* על הפסוק"י "ראו כי ה' נתן לכם את'' השבת", ואלה הם דברי המדרש: "לכם נתנה ולא לעכו"ם. מכאן אמרו, אם יבואו עכו"ם וישמרו את השבת - לא דיים שאינן מקבלים שכר, אלא שחייבים מיתה*'', שנאמר:

נח ג

יום ולילה לא ישבותו, וכן הוא אומר?: ביני ובין בנ ישראל... משל למלך יושב ומטרונא יושבת כנגדו - העובר ביניהם חייב".

(אמנם, המדרש קושר בין "לא ישבותו" לגבי עכו"ם לבין "ראו כי ה' נתן לכם את'' השבת", אך אין הכרח שיש כאן מחלוקת עם הש'ס, אלא שהכוונה ב"לכם נתנה ולא לעכו"ם" איננה רק על יום השבת, (השביעי), אלא על ענין השבת - יום של מנוחה - בכל יום שהוא, כדברי הגמרא: "אפילו שני בשבת"5).

לפי זה מובן, שלדעת המדרש אינו קיים האיסור של גוי ששבת ב"מנוחה בעלמא... שלא. יבטלו ממלאכה", כדעת רש"י, אלא שאסור להם לקיים יום "כמו שבת", כדעת הרמב"ם.

אבל יש הבדל בין שיטת הרמב"ם לבין דעת המדרש: לפי הרמב"ם קיים האיסור לקיים יום "כמו שבת", מפני ש"אין מניחין אותן לחדש בה דת ולעשות מצוות". ואילו לפי המדרש קיים איסור זה מפני שענין השבת נמסר רק לישראל, ולא לבני נח"*'.

צריך להבין גם לפי המדרש (בנוסף לשאלה שבסעיף א' על הקשר בין