49
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ג
א. האזהרה "לא ישבותו" לבני נח לפי רש''י והרמב''ס
מן הפסוק' "יום ולילה לא ישבותו" לומדים בגמרא:: "עכו"ם ששבת חייב מיתה שנאמר: ויום ולילה לא ישבותו, ואמר מר, אזהרה שלהן זוהי מיתתן". לאחר מכן מוסיפה הגמרא: "אמר רבינא: אפילו שני בשבת", ורש"י: מסביר, שרבינא מחדש, שהאזהרה "לא ישבתו" אינה חלה רק "בשבת שהוא יום שביתה לישראל, או אחד בשבת ששובתים בו הנוצרים"י, אלא "מנוחה בעלמא קא אסר להו, שלא יבטלו
ממלאכה ואפילו יום שאינו בר שביתה". אבל מדברי הרמב"ם* נראה,
שהאיסור על שביתת בני נח "אפילו ביום מימות החול" איננו מפני ש"מנוחה בעלמא קא אסר להו", אלא מפני ש"אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצוות לעצמן מדעתן"". לכן
מתקיימת ההלכה "עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול... חייב מיתה" רק במקרה ש"עשאהו לעצמו כמו שבת". מכך מובן, שלשיטת הרמב"ם הכוונה ב"לא ישבותו" היא: לבני נח אסור לשמור שבת וכן לנהוג ביום אחר "כמו שבת"י.
יש להבין, לפי שיטת הרמב"ם: מהו הקשר בין אזהרה זו לבני נח לבין המשמעות הפשוטה של "לא ישבותו", שלא יהיה ביטול והפסק בסדרי העולם = "זרע וקציר... ויום ולילה"?
לפי פירוש רש"י ש"מנוחה בעלמא קא אסר להו שלא יבטלו ממלאכה" מובן הקשר בין שני הענינים: לא יהיה, ולכן אסור שיהיה, שום הפסק ושביתה.
הערות
- 1. שיחות -
- 1. פרשתנו ח, כב.
- 2. סנהדרין נח, סע"ב.
- 3. ד"ה אמר רבינא.
- 4. כצ"ל (ס' חסרונות הש"ס). ובכס"מ לרמב"ם הל' מלכים פ"י ה"ט: אפילו שני .. ופרש"י .. בשבת .. לישראל או בע"ש ששובתים בו הישמעאלים. וצ"ע: א) דדת הישמעאלים התחילה לאחרי חתימת הש"ס. ב) למה נקט בש"ס שני בשבת. וי"ל.
- 6. שם.
- 6. ברדב"ז וכס"מ הל' מלכים שם, שגם הרמב"ם
- 8. סובר כרש"י ש"מנוחה בעלמא קא אסר להו"[אלא שהרדב"ז שם מוסיף, שזהו דוקא כ,שקבע אותו יום לעצמו למנוחה אבל אם בטל ממלאכה במקרה לא מתחייב"], אבל לפענ"ד צ"ע, כי מהמשך לשון הרמב"ם ,כללו של דבר אין מניחין אותן לחדש דת ולעשות מצות כו'" מוכח כפירוש היד רמ"ה סנהדרין שם: ,והרמב"ם .. מוקים לה בספר משנה תורה בקובע שבת לעצמו שנמצא בודה דת מלבו". וראה גם מאירי סנה' שם: ,שאין מניחין אותו לחדש בו ולקבוע יום חג לעצמו לשבות בו מתורת חג" - כבפנים. וראה שקו"ט בחמדת ישראל להל' מלכים שם (קיג, סע"ד ואילך).
- 7. כי מפשטות לשון הרמב"ם - ,עכו"ם ששבת אפילו ביום מימות החול" - מוכח, שהדין ד,אפילו ביום מימות החול" הוא (לא דין בפ"ע, כ"א) פרט בהאיסור דעכו"ם ששבת (ביום השביעי), שנלמד מ,לא ישבותו". וראה לקמן הערה 61.
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.