29
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
מחיקה, כמו הביטויים "מחה אמחה"3 או "תמחה"*' הכתובים לגבי עמלק, אשר שם, כמובן, בלתי אפשרי להסביר שהכוונה היא "אביא עליהם מים5. ההסבר של "אמחה" במשמעות של מחיקה הוא כל כך פשוט'"** עד כדי כך שרש"י אינו מפרש זאת>, כי אין צורך כלל בביאור. מדוע את המילים "אמחה את האדם" מוכרח רש"י לפרש, ובאופן חדשני: אביא עליו מים ואמחה אותו"*'?!
ההסבר לכך הוא: בהמשך הענין, בפרשה הבאה, הורה הקדוש-ברוך-הוא לנח להכין תיבה שאליה יכנסו נח ובניו
בראשית ה
ואשתו ונשי בניו ומכל סוגי בעלי החיים, כדי להינצל מן המבול. לפיכך אי אפשר להסביר את "אמחה" במשמעות הפשוטה של מחיקה גמורה מן העולם, "מאדם עד בהמה עד רמש ועד עוף השמים", מפני שלא כולם נמחו מן העולם.
ואף אין צורך להזדקק לפרשה הבאה: בפרשתנו עצמה נאמר בפסוק הבא "ונח מצא חן בעיני ה'". ואם כך, כבר אי אפשר לומר, שב"אמחה את האדם אשר בראתי" התכוון הקדושברוך-הוא למחוק את המין האנושי, שהרי נח לא נכלל בכך, כי "מצא חן בעיני ה'".
ולאמיתו של דבר אין צורך בהוכחה אפילו מן הפסוק הבא. כבר כאשר לומדים פסוק זה עצמו, כאשר רואים עולם עם אנשים ובעלי חיים שונים, מובן מיד שב"אמחה... מאדם עד בהמה... " לא התכוון הקדוש-ברוך-הוא למחוק את המין האנושי ואת כל בעלי החיים.
לפיכך, מסביר רש"י, שמשמעות המילה "אמחה" (כאן, ולא כן לגבי עמלק) היא: אני אמחהו, אמיסו במים. וכך אין הישארותם של "נח ואשר אתו בתיבה" סותרת זאת, כי הגזירה לא היתה מחיקה מוחלטת, אלא "מיחוי" במים, ולכן נמחו כל הבריות שהוכנסו למים*'. אבל אלו שהיו בתיבה, מוגנים
הערות
- 3. בשלח יז, יד.
- 4. ס"פ תצא.
- 5. שהרי אין ישראל מוחין את עמלק ע"י מים. וגם בהכ' "מחה אמחה" דבשלח דפרש"י "לכך אני מזהירך כן כי חפץ אני למחותו", היינו שמחיית עמלק בפועל היא ע"י ישראל ולא ע"י הקב"ה (ראה רא"ם שם).
- 15. ולהעיר שגם בנשא (ה, כג): ומחה אל מי המרים - שתק רש"י על אתר ולאח"ז (ה, כז) כותב "שנמחקה המגילה".
- 6. ופרש"י בס"פ תצא "שלא יהא שם עמלק נזכר אפי' כו'", בא לפרש "(תמחה את) זכר" ולא - "תמחה".
- 7. בבעלי התוס' כאן לאחר שמעתיק פרש"י (בשינוי ל' קצת) מסיים: מדכתיב לשון מיחוי ולא כתיב אשמיד או אכלה* ועד"ז הוא בפירש"י במדרש שם: מהו לשון זה אמחה הי לו לומר אשמיד אכלה (ובתנחומא (באבער) נח, ד: אכרות אשמיד אהרוג אאביד אין כתיב כאן) - אבל כאן בא זה בתור סיום (ולא יסוד והתחלה) "לכך נאמר" ולא "מדכתיב". ועוד שגם בעמלק נאמר ל' מיחוי.
- 7. *) וכ"ה בפי' הרא"ש אלא שבמקום מדכתיב נאמר "לכך כתיב" ומסיים או אהרוג.
- 8. "מכל אשר בחרבה - ולא דגים שבים" (נח ז, כב ובפרש"י).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.