28
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אומר שם רש"י, ש"וינחם" "נהפכה מחשבתו של מקום".
יותר מכך: בין ההוכחות שמביא שם רש"י הוא מצטט גם את הפסוק "לא איש אדל ויכזב ובן אדם ויתנחם", אך עם ואת מפרש רש"י את הביטוי "וינחם" מלשון חרטה*. מכך רואים, שמסיבה כלשהי אין מפריעה לרש"י שאלה זו", כיצד תיתכן חרטה אצל הקדוש-ברוך-הוא, וכפי שרואים גם בפסוקים האחרים שמצטט שם רש"י - "על עבדיו יתנחם '; וינחם ה' על
פירושו
בראשית ה
הרעהי; נחמתי כי המלכתי"? שלמרות שבכל אלו מדובר אודות הקדוש-ברוך-הוא, בכל זאת "כולם לשון מחשבה אחרת הם". מדוע, אפוא, אין רש"י מפרש את "נחמתי כי עשיתים" לפי אותו כלל "לשון מחשבה אחרת הם"?
ג) לפי פירוש רש"י ש"נחמתי" הוא "חשבתי מה לעשות", אין מובן ההמשך "כי עשיתים", אשר צריך להתפרש לפי הסבר זה כסיבה ל"נחמתי"?'. "נחמתי" - חשבתי מה לעשות "כי עשיתים" - מפני שעשיתים. ואילו בפשטות הסיבה של "חשבתי מה לעשות" היא רבה רעת האדם"'': הקדוש-ברוך-הוא חושב מה לעשות, כיון שחטאו. כיצד מהוה "עשיתים" טעם ל"נחמתי"?
ג. פירוש רש"י על "אמחה" וביאורו
הדברים יובנו לפי קטע קודם של פירוש רש"י על אותו פסוק, אשר גם הוא, לכאורה, אינו בדרך הפשט: על "ויאמר ה' אמחה את האדם" אומר רש"י?' "הוא עפר ואביא עליו מים ואמחה אותו, לכך נאמר לשון מיחוי".
המשמעות הפשוטה של "אמחה" היא
הערות
- 6. ראה בפירש"י בלק שם "לא איש אדל וגו - כבר נשבע להם כו'", ומשמע דלולי זאת אפשר שיהי' "ויתנחם".
- 2. וראה בפי' הרא"ש (חזקוני ורע"ב) ובאר יצחק עה"פ וינחם ה' ענין הנחמה בהקב"ה. ולהעיר מהמענה של ר"י בן קרחה להאפיקורס שהביא רש"י (ובמפרשי רש"י שם)*. וראה פס"ז עה"פ כי נחמתי "דברה תורה כל' בני אדם כי כיון שאדם הורס מלאכתו בידוע שהוא מתנחם כי עשאו .. אבל אין ניחום ואין חרטה לפני הכבוד". ועד"ז הובא בראב"ע בפסוק וינחם ה'.
- 6. וי"ל מפני שכבר תירצה בפי (סד"ה בראשית) שמלכתחילה "נתנה להם" לזמן מסויים, וראה הערה הקודמת.
- 7. האזינו לב, לו.
- 5. *) במדרש (ב"ר ספכ"ז לפי הגי' שבפס"ז עה"פ) מביא דעת ר"י "ניחום ה" שלא הי' בריית האדם מלמעלה אלא בארץ שאם נברא מלמעלה לא ה" מורד" לאחר שמקשה "והא כתיב לא איש גו" ויתנחם כו'", ומזה משמע לכאר' שיש הפרש בין חרטה על עצם ההתהוות שזה אין שייך בהקב"ה, וחרטה על אופן העש" וכר'. וביותר משמע כן מפי" הרא"ש שהקושיא "חלילה שהקב"ה תוהא על מה שעשה כו" מביא בתחילת דברי ר"י עצמו. אבל בפשש"מ אין מסתבר חילוק זה מכיון שגם על האופן וכו" - הרי"ז נחמה וחרטה על פעולתו שבעבר.
- 8. תשא לב, יד.
- 9. ש"א טו, יא.
- 0. משא"כ אם נפרש נחמתי מל' חרטה פי' "כי עשיתים" הוא "אשר עשיתים", ראה אוה"ח כאן.
- 1. ראה חזקוני כאן.
- 2. מב"ר פכ"ח, ב (בסופו).
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.