27
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
שיחה ה
10 לקוטי
בראשית ה
א. מירוש רש"י על "נחמת'", והשאלות על כך
בסוף פרשתנו מצטט רש"י את
המילים "כי נחמתי כי עשיתים", ומפרש: "חשבתי מה לעשות על אשר עשיתים".
ואין מובן:
א) משמעותה הפשוטה של המילה "נחמתי" היא חרטה, ואם כך, הפירוש הפשוט של "נחמתי כי עשיתים" הוא: התחרטתי על שעשיתים, כפי שמסביר התרגום (ולא רק תרגום יונתן, המפרש לפעמים בדרך הדרש!, כי אם גם תרגום אונקלוס, המפרש לפי הפשט). וכיצד ייתכן שרש"י, המפרש פשוטו של מקרא?, יפרש כאן אחרת.
ב) יותר מכך: בפסוק הקודם: קובע רש"י את הכלל: "כל לשון ניחום
שבמקרא - לשון נמלך מה לעשות... נולם לשון מחשבה אחרת הם'", שמשמעות הביטוי ניחום בתנ"ך היא מחשבה השונה ממחשבה קודמת, חרטה. לפי כלל זה צריכה גם משמעות המילה "נחמתי" כאן לבטא חרטה, ומדוע מפרש זאת רש"י באופן שונה?
ב. במקומות אחוים "נחמת'" ה:א חרטה, גם אצל הקב'ה
לכאורה ניתן היה לומר שרש"י אינו מסביר את "נחמתי" כלשון של חרטה, מפני שאפילו ילד מבין שאצל הקדושברוך-הוא לא תיתכן חרטה כנאמר+ "לא איש א-ל ויכזב ובן אדם ויתנחם", ולכן הוא מוכרח להסביר כאן "נחמתי - חשבתי...". = אך אין הדבר מובן לחלוטין, שהרי, גם הפסוק הקודם, המוזכר לעיל, מדבר אודות הקדושברוך-הוא "וינחם ה'", ולמרות זאת 5
הערות
- 1. דמביא כו"כ דרשות רז"ל וכו' (ראה הפסוקים בדד שלפני זה) - משא"כ ת"א.
- 2. ראה לעיל ג, ח. ג, כד. וראה ג"כ חילוקי הל' בפרש"י: א, א (ואם באת לפרשו כפשוטו). א, ד. א, יב. א, בא. א, כז. ב, יט ג, יד. ג, כא. ג, בב. ג, בד. ד, ח. ד, יש. ד, ב- ה כד. ה, א. ה ג. - ובכ"מ (גם בסדרה זו) שהי' צ"ל אחד מלשונות אלו ולא כתבם רש"יו
- 3. ד"ה ויתעצב (הא')*.
- 4. *) בכמה דפוסים "אל לבו" הוא ד"ה חדש. אבל ברוב הדפוסים (וכ"מ מדפוס א' וב' ורש"י כת"י ש)הד"ה הוא "ויתעצב .. אל לבו", אלא שמכניס (בתור ביאור) תיבת "האדם" בתוך דברי הכב
- 4. בלק כג, יט.
- 65. ומה שכתבו רש"י כפי' שני, ובפי' הא' כ' "נחמה היתה לפניו כו'", הוא לא לפי שקשה לפרש ענין חרטה - מחשבה אחרת למעלה (ראה פי' באר יצחק בפרש"י), אלא מפני שלפי פי' הא' מובנות תיבות "כי" "בארץ", משא"כ לפי' הב' - ראה מפרשי רש"י (רא"ם, גו"א, משכיל לדוד. ועוד). ולהעיר אשר לפי' הא' קשה דהו"ל לרש"י להעתיק מן הכתוב גם תיבות "האדם בארץ", משא"כ לפי' הב' - י"ל דהעתיקם בפנים פירושו "ב) אדם (שעשה) בארץ" (וצ"ל באותיות מרובעות, אלא שלא הרגיש בזה המעתיק).
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בראשית, מבה"ח מרחשון, ה'תשכ"ו לקו"ש חט"ו ע' 27
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.