10

שה"מזל" גורם אצלם נטיה להתנהגויות ומעשים מסויימים, לדוגמא: "אין אדם לומד רוב חכמתו אלא בלילה<". אין הכוונה לומר, שביום אי אפשר להצליח בלימוד התורה*?, אלא ש"לילה" הוא זמן המיועד להצלחה בתורה יותר מאשר ביום, אז יש צורך בעמל רב יותר כדי להצליח.

כך הוא גם לגבי מאמר חז"ל במסכת שבת "האי מאן.. יהי...", שטבע האדם ותכונותיו תלויים במזל של הזמן שבו נולד.

אין הכוונה שהמזל משפיע בהכרח על התנהגותו של האדם שנולד בתקופה זו, שהרי "רשות לכל אדם נתונה" להיות צדיק או להיפך?, ולא ייתכן ש"תולדתו תמשוך אותו לדבר שאי אפשר לזוז ממנו"?. אלא הכוונה היא, שהמזל של תקופה זו יוצר באדם "נטיה קצת"5 לדבר מסויים, אך ע"י יגיעה הוא יכול להתגבר בהתנהגותו על הטבע, ואף לשנותו ולהפכו.

ענין זה דומה למה שמוסבר בהרחבה בשמונה פרקים להרמב"ם" ש"אי אפשר שיולד האדם... בטבע בעל מעלה ולא בעל חסרון", אלא ב"טבע

ההבדל בין בני האדם השונים בענין זה הוא, שמי שהוא בטבעו "מוכן למעלה" צריך לעמול פחות על בחירתו להיות בעל מעלה, משום שטבעו מסייע בידו (אך עדיין יש לו בחירה חפשית להיות ההיפך מבעל מעלה). לעומתו, מי שהוא "מוכן לחסרון" צריך לעמול קשה יותר כדי להיות בעל מעלה. מצד שני, מוכיחה עובדה זו עצמה, שניתנו לו כוחות גדולים יותר מאשר למי שהוא "בטבע מוכן למעלה", שהרי "לפום גמלא שיחנא"'3 (=לפי הגמל - משאו).

כך הוא הדבר גם לגבי התכונות המסויימות הנובעות מן המזל של זמן הולדת האדם: בלשון הגמרא "האי מאן.. יהי..." אין הכוונה שהאדם מוכרח להיות כך, אלא שיש צורך בעמל ובהתמודדות קשה יותר כדי להתגבר על הטבע.

(כדוגמא לכך ניתן לציין את הזמנים המוגדרים ע"י חז"ל כ"יום חייך"י וכדומה, זמנים אלו מועדים יותר לענינים שליליים, ולכן צריך בימים אלו להזהר מדברים מסויימים, כגון "אין מתחילין בב' וד'":3 וכדומה. אך אין הכרח שביום זה יגיעו ענינים שליליים של "חובה".