362
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ב) יש שכלל כללו, דבכ"מ בש"ס כשמביא מ"ד ומסיים ופליגא דפלוני, לי זה מורה דבעל הסוגיא מבטל דברי הראשון כיון דפליגא אפלוני. -- ומלבד דצריך בושש ליישב זה בכל הש"ס. הרי בסוגיא זו גופא צע"ג, דאיתא שם ופליגא דשמואל דאמר אין בין עוה"ז לימוה"מ אלא שעבוד מלכיות בלבד, והרמב"ם (הל' תשובה פ"ח ה"ז) מביא דברי החולק על שמואל (ועיייש בלחם משנה).
ג) יש לפסוק כר' אבוהו משום דר"ש חסידא דאמר (סוטה י, ב) יוסף שקידש ש"ש בסתר כו' יהודא שקידש ש"ש בפרהסיא זכה ונק' כולו ע"ש הקב"ה, סבר דבע"ת עדיף. -- והראי' אינה מובנת דהא ר"ש חסידא אומר בפירוש דזכה מפני שהי' בפרהסיא ולא בסתר. ואדרבה, את"ל דסבר דבע"ת עדיף, ובזה מעלת יהודא על יוסף, מנ"ל דנוגע מה שהי' בפרהסיא ולא בסתר. ומלשונו בכלל משמע דאין זה ענין לתשובה אלא לקידוש ש"ש. וראה ו"כ סוטה (לו, ב).
ונהפוך הוא אשר תנא דמסייע ישנו לבר פלוגתי' דר' אבוהו דוקא, והוא ר"ש בן חלפתא (קהלת רבה פ"א, ט) דאמר דטובות הנביאים הם לבע"ת אבל מי שלא טעם טעם חטא מימיו עין לא ראתה וגו'.
ומה שנלפע"ד בזה הוא ע"פ הידוע בכללי הש"ס דהלכה כש"ס בבלי נגד הירושלמי המדרשים וכו'. ובמה דברים אמורים כשברור הדבר בבבלי, אבל מחלוקת או ספק בבבלי וספק בירושלמי וכו' כמה דעות יש דהולכים אחרי הבירור. -- והנה גם בנדו"ד כן הוא, דבש"ס נשאר במחלוקת אבל בזהר נקט בפשיטות כדעת ר' אבוהו דבמקום שבע"ת כו' (זח"א לט, א. קכט, ב. זח"ב קו, א). ולכן כן פסקינז.
וראה בשד"ח כללי הפוסקים סוף מערכת כללי הרמב"ם אם יש להביא מקור לדברי הרמב"ם מן הזהר.
בשל"ה מצאתי בזה חידוש גדול, (בהקדמה חלק בית גדול ל"ו, א. על מרז"ל ההי"ן חתי"ן) שמביא דעת ר"י ודעת ר"א דברכות שם ומסיים: דע כי מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי ואף שתלמודא אמר ופליגא, ר"ל הם מחולקים כל אחד מדבר בענין בפ"ע כו' צדיק גמור עדיף מבעל תשובה כשהוא מיראה ובעל תשובה עדיף מצדיק גמור כשהוא שב מאהבה. - ועפ"ז מבואר פסק הרמב"ם, וגם מה שבדא"ח מובא בפשיטות דבעלי תשובה גדולים, כי הרמב"ם אינו מדבר במעלה הפחותה דבעלי תשובה, וכמו"ש (שם): אהוב ונחמד הוא לפני הבורא כאלו לא חטא מעולם כו' (עיין יומא פ"ו א). -- ובדא"ח מפורש הדבר באגרת התשובה ספ"ח דמעלת בע"ת על צד"ג הוא בתשובה עילאה, וכן מוכח בתניא ספ"ז, ובכ"מ. -- בשו"ת הרדב"ז ח"ב סי' תתל'ב מפרש דר"י מדבר ברשעים שנעשו בע"ת מאהבה, ור"א מדבר בצד"יג שחטאו באקראי ושבו תו"מ (אבל בעל הסוגיא לא נראה לו לפרש כן דברי ר"י, ולכן אומר ופליגא דר"א). וכמובן אין פי' זה מתאים לא לפי' הרמב"ם ולא למש"כ בדא"ח -
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ אחרי, מבה"ח אייר, ה'תשכ"ב לקו"ש חי"ד ע' 362
עמודים המצטטים את אותם מקורות
מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.