357

מאשר הנני קבלת מכתבו מכ"ח תשרי עם המצורף אליו. ומובנת הפליאה והתמי' שהוא מדוכא וכו', בה בשעה אשר השגחה העליונה זיכתו והצליחתו לעבוד בעבודת הקדש, עניני צעירי אגו"ח ובנקודה הפנימית הפצת המעינות חוצה. והרי ידוע פסק תורתנו כל המקבל עליו וכו'. ויהי רצון שבקרוב ממש יבשר טוב בטוב הנראה והנגלה, בכל הענינים אודותם כותב,

והרי נמצאים אנו למחרתו של חדש השביעי, שכשמו -- כל ימי החדש בכלל זה, ודרשו רז"ל שמושבקע הוא בכל טוב, והוא חדש הכללי - שנמשכים עניניו על כל השנה, ובלבד שתהיינה התומ"צ, הצנור והכלים

להמשכת וקבלת ברכות והשפעות השי"ת, וק"ל. (ממכתב א' מ"ח תש"כ)

6-2

במענה על מכתבו מיו"ד תמוז שנתקבל באחור זמן בו כותב ע"ד מצב רוחו בכלל ובעיקר בזמן האחרון ומסיים אשר נדמה לו שעתה אצלו איזה ירידה ברוחניות.

הנה בכלל צ"ל שדמיונות כאלו ובפרט כשגורמים לעצבות כמו שכותב במכתבו הנה באים הם מהיצר הרע ומהלעומת זה וכמבואר בתניא ע"ד העצבות ואודות ההכרח להרתיקה. ובפרט כשזיכהו השי"ת והעמידו בקרן אורה הוא נר מצוה ותורה אור ומאור שבתורה זוהי פנימיות התורה הרי צריך להיות בשמחה גדולה ביותר על אושר זה ומה שמרגיש חסרונותיו בענינים שונים הנה כנ"ל א) אפשר הדבר שאין זה אלא דמיון. ב) אם גם יש יסוד להשקפתו זו הרי למה הדבר דומה לאיש שלא הי' בריא ולא ידע עדיז ובמילא לא נזהר מדברים המזיקים וגם לא עשה בענינים שיביאו לו רפואה כיון שדימה בנפשו שבריא הוא לגמרי ומסבב הסיבות ועילת העילות הביאו סו"ס שידע מחסרונו ובמילא יש התקוה שיתחיל להתעסק בדברים המרפאים ויתרחק ביותר מדברים המזיקים אשר פשיטא דמה שנתגלה לו מצבו הנה לא לבד שאין צריך להיות עצב מזה אלא אדרבה זהו הקדמה והכנה למצב בריאות הנכונה. ובטח כמו ברובא דכולא עלמא, הנה משני אופנים הנ"ל ישנם בו היינו שקצת יסוד יש לרעיונו ע"ד החסרון ובקצתו מוגזם הוא ע"י הלעומת זה, או מה שקרוב יותר שמראה לו החסרון לא במקום שישנו אלא במקום אחר (וכוונתו בזה בשתים בשישתדל במקום שאינו נצרך הרי תזיק ההשתדלות יתירה במקום זה ויחסר התקנה בענין הנצרך ומוכרח וכמבואר הדבר בכמה מקומות בחסידות וגם בספרי מוסר) ובכללות הדבר הנה ידוע מ"ש עבדו את ה' בשמחה אשר אז העבודה נעשית יותר ובמרץ יותר ובהצלחה יותר. ואף שיודע מעמדו ומצבו בכ"ז מעמד ומצב הנה"ב שלו אינו צריך לבלבל את שמחת נפשו האלקית וכמבואר בתניא.