322

[וע"ד הא דמשיח ,אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא": היינו, דגם לאחרי שתתוסף בהם מעלת התשובה קראן בשם ,צדיקייא" (ולא בע"ת), כי גם אז זהו עיקר עניגם -- אלא שבנוסף לזה יגיעו גם למעלת התשובה, ועייז גם מעלת הצדיקים תהי' באופן נעלה יותר6].

י. מכהנ"ל -- הוראה ברורה בדבר הנהגת תלמידי ישיבת תומכי תמימים:

עיקר ענינו של התלמיד הוא לימוד התורה; וא"א לו להצליח בלימוד התורה כ'א ע"י היגיעה, וכמאמר רז"ל* ,יגעתי ומצאתי תאמין': באם אינו מתייגע בתורה (יגיעה אמיתית -- לימוד יותר מרגילותו, היפך טבעו*) -- גם אם מדייק בשמירת זמני הלימוד -- אא"פ לו להצליח בלימודו.

ואף שברור הדבר שעליו להתייגע גם בעבודת התפלה, וכדרישת רבותינו נשיאינו -- תפלה באריכות וכו' [דלא כדעת הטועים שעבודת התפלה הו"ע של ,למפרע"** -- שה" שייך בדורות הקודמים ולא בזמננו עתה]; וכן להתעסק בהפצת המעינות חוצה (בזמן דחוץ לסדרי הישיבה כו);

ויתירה מזו: ההתעסקות בזה צ"ל,. כנ"ל, לא באופן של הכשר ללימוד התורה שלו (כי בלא זה ,אפילו תורה אין לו"), כ"א באופן שניכר בה (בהמסירה ונתינה כו') שהוא ענין ועבודה לעצמו, כנ"ל:

עב"ז, עליו לדעת שענינים הנ"ל הם בבחי' עבודה שאינה תמה, ומוכרחת להיות עבודה תמה, הגורמת ומתממת כל זה שלפנ" -- והיא להתייגע בלימוד התורה.

ואעפ"י שגם עבודה שאינה תמה -- עבודה היא, שבעת עסקו בה אין לו להסיח דעתו ממנה; ובפרט עפ"י שיחת כ"ק אדמו"ר נ"ע הידועה* בנידון התואר ,פנימי", שהוא זה שכשהוא עוסק בדבר מסויים ה"ה תפוס ו,מונח* בזה (,ער ליגט אין דעם") לגמרי -- מ"מ, מכיוז שעיקר עבודתו הוא תורה, הרי גם אז צ"ל ,דעתו* על לימוד התורה, וע"ד המסופר בגמרא'י על רב שמואל בר שילת, דגם בשעה ,דהוה קאי בגינתא* ,דעתאי עלויהו" (על תלמידיו).

יא מכל הנ"ל תשובה ברורה לאלה הטועים וטוענים: היות שגם התלמידים נתבעים בקשר לעניני הרבצת התורה והיהדות והפצת המעינות חוצה, ומזמן לזמן מתגדלת התביעה (ובפרט בשנים האחרונות מאז התיישב