318

שלכן הנהיגו רבותינו נשיאינו בסדרי הישיבה, שחלק מהיום יהי' מוקדש ללימוד החסידות'י, ושאופן הלימוד יהי' ,כלימוד הסוגיות בגליא שבתורה"י -- בהבנה והעמקה וכו'יי; וגם דרשו מהתלמידים השתדלות ויגיעה בעבודת התפלה, ואריכות התפלה"; ואף הנהיגו שכמה שבועות בשנה יקדישו התלמידים להרבצת התורה והיהדות, ושימשיכו בזה, במדה מסוימת בזמנים שמחוץ לסדרי הישיבה, גם במשך השנה.

ו עפ"ז מובז הקשר והשייכות של דרוש הנ"ל ,מלכא ומלכתא הוו יתבי" ל,הצלחת הישיבה":

לכאורה יש מקום לתמי' בסדר הנ"ל: מכיון שבכל ישיבה לימוד התורה הוא העיקר, הלימוד הוא בבחי' .כל מעיני בך** -- איך יתכן שגם עבודה אחרת תהי' בבחי' עיקר: ומכ"ש וק"ו מהא דאמר אביי" ,אי אמרה לי אם (רק) קריב כותחא לא תנאי" -- עאכו"כ התעסקות בעבודת התפלה, בהפצת המעינות וכו'.

ולכן הוקדם דרוש הנ"ל, שבו מבואר ע"ד ב' סוגי העבודה ד,אימרי" ו,גדיאי -- תורה ומצות (או: צדיקים ובע"ת, כדלקמן ס"ט) -- דאף שכ"א כלול מחבירו" -- דגם מארי תורה צריכים לקיים מצות ולהתעסק בגמ"ח (וכנ"ל ס"ה בענין כל האומר אין לי אלא תורה כו'), ולאידך, גם בעלי עסק עליהם לקבוע עתים לתורה -- מ"מ שקו"ט בגמרא איזה מהם ,יאי", כי יש מעלה בזה מה שאין בזה, כלומר: יש יתרון בהעבודה שבה לימוד התורה הוא העיקר (ועבודה ד,גדיא" טפלה אלי), וכן להיפך.

ומסקנת הש"ס היא ,ששניהם שקולין כאחד", היינו ש,צ"ל ב' העבודות"*, ושתיהן ,יעמדו יחדיו"; וזהו היסוד להצלחת ישיבת תומכי תמימים, שבה יתעסקו התלמידים הן ב,אימרי* והן ב,גדיא">, וכאו"א באופן של עיקר לעצמו.

ז. לכאורה עדיין צ'"ע: סוף-סוף איך תתכן ההתעסקות בב' עבודות שונות (,אימרי" ו,גדיא") כששתיהן הן בתור עיקר -- והרי האדם הוא מדוד ומוגבל? ובפרט איך אפשר לו להיות בבחי' ,נושא שני הפכים" -- דברי (שהם) כאש ומצוה בצמר גשמי וכו' דוקא, שכל ומעשה וכו' בב"א?