316

ג) לאידך: בגמרא לא הובא, אפילו בתור קס"ד, סברא לומר דגדיא יאי,

אשר מכל זה משמע, שגם להמסקנא ישנה מעלה בכבשים על העזים (אלא שאין בה כדי להכריע דאימרי יאי מגדיא, ולכן מסיק ,ששניהן שקולין כאחד").

ועפ"ז יש מקום להסביר השייכות של תוכן המאמר הנ"ל ל,הצלחת הישיבה", היות שלפי המסקנא יש מעלה ב,אימרי" -- תורה (ישיבה).

אבל דוחק גדול לבאר כן -- מכמה טעמים:

א) לפי"יז כל הקשר הוא רק עפ"י השקו"ט בהקס"ד ומהוכחות צדדיות, אבל לא לפי מסקנת הגמרא המפורשת ,ששניהן שקולין כאחד" (ובפרט, שענין הנ"ל -- שבכבשים (תורה) יש תוס' מעלה, שלכן מסתבר יותר הקס"ד שאימרי יאי -- לא נתבאר כלל במאמר הנ"ל).

ב) מעלה זו שייכת לענינה של ישיבה ותורה בכלל, אבל לא ל,הצלחח" ישיבה (באיכות וכמות הלימוד והתלמידים וכו).

ג) ועיקר: עדיין צריך ביאור, מהו ההכרח לקשר הצלחת הישיבה עם אמירת מאמר שבו מדובר ע"ד מעלת התורה?

ד. ויובן זה בהקדים הצריך ביאור בדברי כ"ק אדמו"ר נ"ע הנ"ל ,די אַרבעט האָט ב"ה מצליח געווען": דמזה משמע, שהי' מקום לומר שהעבודה לא תצליח ח"ו, ולכן יש ליתן שבח והודאה מיוחדת על הצלחתה -- ותמוה: גם כאשר איש פשוט מייסד ישיבה ללימוד התורה, ברור שמן השמים מסייעים לו שיצליח בעבודתו זו הקדושה; ומכ"ש בנידו"ד כשהמייסד והמנהל של הישיבה הוא נשיא בישראל וכו'*"י שאינו שייך כלל לפניות צדדיות ח" -- וא"כ מהו החידוש שהישיבה הצליחה?

ויש לבאר, על יסוד דברי כ"ק אדמו"ר נ"ע בקונטרס עץ החיים:י בקשר להתיסדות הישיבה -- וז"ל: ,יסוד אגודתינו אינו להגדיל ולהרחיב עסק התורה הנגלית

[וכפתגמו במק"א:': ,התיסדות הישיבה אינה בשביל תורה לבד, תורה איננה חסרה ב"ה, ישנז הרבה ישיבות"]

כ"א זאת היא תכלית יסוד אגודתינו אשר הבחורים העוסקים בתורה הנגלית יהיו יהודים (אידְען) יראים ושלימים עם ה' ותורתו .. ולתכלית זה נתעוררנו לייסד אגודה להחזיק בחורים העוסקים בתורה .. לנטוע בהם איזה