315

תוכן הדרוש של הצ"צ: איתא בגמרא ,מלכא ומלכתא הוו יתבי מלכא אמר גדיא יאי ומלכתא אמרה אימרי יאי, אמרו מאן מוכח כהן גדול דקא מסיק קרבנות כל יומא ,. אי גדיא יאי יסק לתמידא .. (ומסיק בגמרא דאינו כן) דתנן: ר"ש אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום יכול מפני שמובחרין במינן ת"ל אם כבש יביא קרבנו מלמד ששניהן שקולין כאחד".

ומבאר הצ"צ', ד,אימרי" ו,גדיא" הם ב' הסוגים דמארי תורה ובעלי מצות: ,אימרי* קאי על מארי תורה (כי ,ושער רישי' כעמר נקא* זהו הלכות התורה וכו'"') -- בחי' ישראל, ו,גדיא" קאי על בעלי (עסק -- שמעלתם היא בקיום ה)מצות -- בחי' יעקב (כי ,בחי' עזים מהשערות שלהן יש יניקת החיצונים, כך מי שעוסק במו"מ בריבוי התחכמות מותרי מוחין כו'")".

,מלכא אמר גדיא יאי": מלכא הוא בחי' ז"א דאצילות שאינה יורדת לבי"ע לברר בירורים. ולכן אמר ,גדיא יאי", כי עיקר התענוג הוא בהתחדשות דוקא, ו,ע*כ זאת הוא חידוש לו בירורי בי*"ע דב"ן", הנעשה ע"י בעלי מצות, גדיא; ו,מלכתא אמרה אימרי יאי" -- בחי' ,מלכות דאצילות שיורדת בבי"ע לברר, בחי' יעקב, אומרת אימרי יאי, בחי' ישראל, כי זהו חידוש לגבה" -

ומסקנת הגמרא היא ד,שניהן שקולין כאחד", כי צ"ל ב' הבחינות, ושניהם , יעמדו יחדיו". ע"כ תוכן הדרוש.

עפ"ז צריך להבין השייכות דענין הנ"ל להצלחת הישיבה, דלכאורה הרי כל-כולה של ישיבה הוא -- לימוד התורה, ,תורתם אומנתם" (ובמילא מובן דבזה גם הצלחתה), ובמאמר הנ"ל אין הכרע ליתרון מעלתה של התורה (כי תלוי במחלוקת דמלכא ומלכתא), ובפרט שהמסקנא היא ,ששניהן שקולין כאחד*?

ג. לכאורא הי' מקום לבאר: מהמשך הגמרא שם מוכח, דאף שהמסקנא היא ,,ששניהן שקולין כאחד", בכ"ז, יש יתרון במעלת הכבשים על העזים, כי:

א) הכה"ג -- המומחה ביותר בעניני קרבנות -- הוכיח דאימרי יאי, ובפרט שבגמרא אין פירכא להוכחה זו.

ב) מאותו הענין שממנו מכריחה המסקנא ,ששניהן שקולין כאחד* - משם גופא משמע, שהכבשים עולים במעלתם על העזים, שהרי (בל' המשנה) ,כבשים קודמים לעזים בכל מקום", ורק פעם אחת הקדימה התורה עזים לכבשים.