259

הנה מבואר מהנ"ל דאור הסוכ"ע פועל ע"י שנמשך ומאיר בהממכ"ע, ולכן בבע"ח הטהורים שעובר רק ע"י ק"נ, שבכחה עכ"פ לעלות ולהכלל בקדושה, אין היא מסתרת על אור הסוכ"ע, ועיקר קיום הגוף הוא מהסוכ"ע, -- ועדמ"ש בתניא פ"ו ,בין בפועל כו' בין בכח" אלא ששם מדבר בממכ"ע, ועייג'כ בפ"מ לענין הסתר דק"נ על אור הממכ"ע.

משא"כ בבע"ח הטמאים שצריך לעבור גם ע"י הגקה"ט, והם אין להם עלי' לעולם, ה"ז מסתיר לגמרי, שאין ניכר במקבל כלל אור הסוכ"ע, ובמילא, קיומו של המקבל הוא מגקה"ט, ועייג'כ בספר הקיצורים לתניא עי קמ"ג מה שנעתק מד"ה פדה בשלום העת"ר.

ולהעיר ג"כ מדרושי מילה, (סהמ"צ להצ"צ מצות מילה, ועוד) ששם נת' ג'יכ חילוק דהבדלה דק"נ וגקה"ט, ומממכ"ע יובן לסוכ"ע.

עוד יש להסביר החילוק הנ"ל, ע"פ המשלים שהובאו בזה בדא"ח (ראה שערי אורה שם פפ"ב פ"ג) מרצון לבנות פלטרין או מרצון להרויח ממו] - דבכל פרטי הפלטרין או פרטי דרכי הרוחת הממון אין סתירה עכ"פ, להכרת רצון הנ"ל. מלבד במקום האשפה והצואה (שזהו היפוך ענין דירה) או כשמפסיד ממון, (אף שהוא כדי להרויח ביותר אח"כ). וק"ל.

ומה שמסיים כ"ק אדנ"ע ,וצ"ע" -- י"ל כמה טעמים: צ"ע בהנ"ל, דא"כ למה כשאוכל בסתם אין זה קדושה, מפני מה היש מגשם - דדוחק גדול לומר אשר שתי אלה הם לא מהגוף אלא דוקא מפני החיות, דהיינו נפש הדוממת או הצומחת שבו, ואיפכא מסתברא, גם בתו"א שם מבואר דהסוכ"ע רק נותן כח ועוז ועפהנ"ל ה"ה מקיים הגוף, ועוד.

מה שהביא קושית מהרי"ק איך יהיי לע"ל או"ה ובע"ח שהם טמאים עתה והלא רוח הטומאה יעבור מן הארץ, (ואיני מבין איך יתורץ במה שמחלק בין גוף וקיום הגוף, ואם שאז ישתנה מקור כח המרכיב, אף שההרכבה לא תשתנה, הרי גם בל"ז יכול לומר שאז ישתנה מקור כח המהווה את הגוף, אף שהגוף לא ישתנה), ואיני מבין מפ"מ אינו מקשה מגר בזמה"ז, או מדבר איסור שאכלו לפקו"נ שנעשו היתר גמור או מזדונות נעשו כזכיות, וכיו"ב.

והדבר פשוט: אין גקה"ט עצמן מקיימין או מחיין, וח"ו לומר כן, אלא שזהו הניצוצי קדושה שבהן; ובכ"ז זהו נקרא ע"ש גקה"ט, כי הניצוצים נחשכו כ"כ עד שנעשו ע"ד חתיכה עצמה נעשית נבילה, וכמ"ש בד"ה פדה העת"ר ונ"ח עת"ר הנ"ל. ולע"ל וכן גם עתה בבירורין מגקה"ט הנ"ל ישברו