242

,..ומה שכתב במכתבו ע"ד פנימית אבא פנימית עתיק, הנה כשיעיין במקומות המשך רס"ו המסומנים בהערתי (בקונטרס לימוד החסידות ע' 6) יראה אשר התכלית הוא להגיעץ לעצמות התענוג הפשוט שהוא למעלה מפנימיות עתיק שהוא פנימיות אבא, ולזה באים ע"י מעשה המצות (או ע'י דדייקין במילי דחכמתא), והנה לדעת באיזה מצוה צ"ל זהיר טפי, שזהו אינו בבחינת טו"ד מושג (אגה"ק ס"ז), ובמילא בקל אפשר לטעות ע"י פיתויי ...* שבעצמות היא כאשר האדמו"ר שלו מורה לו באצבע דרכו ועבודתו, ואז אין עליו לבוא בטו"מ ובקשות אולי ישנה הרבי החלטתו, ומכ"ש וק"ו שאין לו להביט על ימין ועל שמאל אולי ימצא ענין אחר לענות בו להתעסק בזה.

ולדוגמא: כ"ק מו"ח אדמו"ר (שליט"א) העמיס עליו כמדומה לי, העבודה דמל"ח ומחנה בעירו (ואולי גם במדינתו). וא'כ הרי פשוט שאין עליו לחפש ולהתעסק בחקירות מה הוא מקצוע העבודה של אחרים, וגם לא לרדוף, בנוגע לעצמו, אחרי ענינים שאינו יודע אם שייכים אליו א"ל, עכ"פ עד שימלא במילואו את תפקידו המוטל עליו, ואשר הורו לו עליו באצבע לאמר: זוהי הדרך שלך המובילה בית א-ל, ובזה תצליח.

וכעבור כמה שנים בזה, הרי א"א להונות לא את אחרים ואפילו לא את עצמו, כי המעשים יוכיחו את המצב באשר הוא: מספר פלוני של ילדים וילדות קרבתי לחנוך הכשר, פלוני ופלוני התחילו להניח תפלין ע"י השתדלותי, במספר פ' של בתים התחילו ללמוד ולקרא בספרים כשרים תמורת אינם כשרים, פב"פ התחילו ללמוד תורת החסידות, מספר עקז' של ספרות הכשרה, ובפרט של תורת הדא"ח, הפצתי וכו" וכו'.

ידוע הכתוב בספרים אשר התורה מדברת בעליונים ורומזת בתחתונים, זאת אומרת אשר גם במארז"ל זה ,אין אדם יודע במה משתכר" הכונה ג"כ, או בעיקר, לשכר ופרנסה רוחניות, וגם בזה הושוו זל"ז לענין הקץ, אשר ע"ז אמרו ליבא לפומא לא גליא, ומבואר הפירוש ע"ז דקאי גם על לב העליון