232

- די"ל בפשיטות שאמירת הקדיש הנ"ל בטלוהו באותו בית הכנסת אשר אליהם גכתב המכתב, וככתוב שם, ולא בטלו קדישים הנ"ל.

ז) בקדיש לאחרי תהלים מחלק כ"ק מו"ח אדמו"ר, שבאם יש חיוב יאמרוהו אחרי כל ספר. ובאם לאו -- רק פעם אחת אחרי כל התהלים (כנדפס בסידור תו"א -- תש"א).

אבל אין לדמותו לנידון דידן, כי אמירת קדיש בין ספר לספר - בתהלים -- חידוש הוא. וכידוע מנהגינו באמירת ברכי נפשי ולדוד ה' אורי שלאחרי שיר של יום -- שאומרים קדיש רק פ"א לאחרי כל המזמורים שלא להרבות בקדישים בין מזמור למזמור (הובא בשער הכולל פי"א סקכ"א הנ"ל),

המורם מכל הנ"ל, אשר לדעתי יש לומר כל הקדישים שמנהגנו לאומרם אפילו כשאין חיוב בביהכנ"ס -- היינו גם הקדיש לאחר שיר של יום, קוה, ץֶלינו. ולא עוד אלא אפילו הקדיש שלאחרי שיעור התהלים שנקבע לאומרו לאחר תפלת שחרית, וכמש"כ הלבוש סי' קליב, אשר לעולם צריכים לאמר קדיש לאחרי שאמרו פסוקים...

לכאורה צ"ע, ע"פ הנ"ל בפרע"ח וכו' שאמירת הקדישים הם בין עולם לעולם -- מפני מה הקדישים שעד שיר של יום חיובים הם, משא"כ הקדישים שלאחרי זה. וי"יל הטעם -- ע"פ המבואר (פע"ח שער קרה"ת פ'"ג ובכ"מ) שעד תפלת העמידה והיא בכלל, שזהו ד' עולמות עשי' יצירה בריאה אצילות, הנה כאו"א מהם נמצא במקומו והקדיש הוא העמוד דרך בו עולה מעשי' ליצירה כו', משא"כ הד' עולמות אבי"ע שלאחרי ובא לציון הנה כולם נמצאים באצילות (עד עלינו), אלא שבאצילות גופא מחולקים הם, שמזה מובן שאין הכרח הקדיש כ"כ, אבל בכ"ז יש לו מקום -- ולכן יצא מכלל חיוב ונשאר בגדר מנהג ישראל. ואכ"מ.

זה עתה מצאתי מובא משו"ת זכרון יהודה או"ח סע"ג שבעהמ"ס כתב סופר נהג -- באם לא הי' מי שיאמר קדיש אחר עלינו, שש"י וכו' -- לאמר קדישים אלו בעצמו ושמסתמא ראה כן מאביו החתם סופר. וראה ג"כ שדי חמד חלק אסיפת דינים מע' אבילות ס"ק קסג.