231

= ג) נוסף על זה - ישנו גם הטעם דמניעת טורח הצבור, ובימי המעשה - גם הטעם דבטול מלאכה (ראה ברכות ל"א א' ברע"ק כשהי' מתפלל בצבור כו'. ומגלה כ"ב, ב).

ד) גם לולא כל הנ"ל, צריך לברר אם יש ענין באמירת קדיש -- לבד החיוב דאבילות, דסיום לימוד אגדתא וכיו"ב.

א) כבר נפסק בשו"ע או"ח סי' קל"ב ס"ב בהגהה דאפילו במקום שאין יתום יאמרו הקדישים בשביל מתים דכולי עלמא, אלא שיאמר מי שאין לו אב ואם או כשאין האו"א מקפידים. ועד"ז הוא ג"כ ברמ"א שו"ע יו"ד סי" שע"ו סעיף ד

ב) במקום שאין בירור בנגלה סומכין על הנמצא בקבלה (ראה שערי תשובה או"ח סכ"ה סקי"ד). וע"פ המבואר בפע"ח בשער הקדישים ובכ"מ, בשער הכוונות, בסידור האריז"ל ועוד -- אמירת הקדישים היא בין עולם לעולם, שלכן יש לאומרם גם בין תפלה לדוד וקוה ובין קוה לעלינו, עייייש. וראה ג"כ לקוטי תורה (לרבנו הזקן) פ' מסעי (צב, ב), שיחת י"ב תמוז תש"ז (אות יד-יח) לכ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע. ואף שבקדיש שלאחר עלינו אין טעם הנ"ל -- כמבואר בפע"ח וכו' שם -- הנה מובא שם טעם אחר שהוא שייך גם כשאין חיוב בביהמ"ד. וע"ד פסק הרמ"א -- בשביל מתים דכולי עלמא.

ג) ובפרט שאמירת הקדיש יש בו ענין מצד עצמו -- כמובן מהמבואר (ריה שער הקדושה פרק י"ז ד"ה בפרט ובהקדמת ע"ח ד"ה ועשה טוב) בפירוש תיבת צדיק: צ' אמנים, ד' קדושות, י' קדישים, ק' ברכות (הובא באחרונים ובשולחנו של רבנו הזקן או"ח ריש סי" נ"ה. ויש להעיר שם, דמתחיל דהקדישים דסדר התפלה הם לא פחות מז, ומסיים, ע"פ הנ"ל, שראוי לכל אדם להזהר שלא לפחות מלענות עשרה קדישים בכל יום. ודוחק לומר שמזהיר את האדם להיות באיזה מנינים כדי למלאות מספר הקדישים, אלא שהכוונה גם לאותם הקדישים שהם משום מנהג, או שלאחרי לימוד אגדה).

ד) ואין זה מקרי קדיש ללא צורך, כיון שמנהג ישראל תורה היא, והרי אומרם בשביל איזה כוונה.

ו) אין להקשות ממכתב כ"ק מו"ח אדמו"ר (נדפס בקונטרס ס"ד) שכותב להזהר באמירת קדיש דרבנן שלאחרי ברייתא דר' ישמעאל, דלכאורה למה אינו מזהיר על הקדישים שלאחרי שיר של יום וכו'.