229

כשהחיוב אומר קדיש לא ראיתי מהדרין בזה, וכ"ק מו"ח אדמו"ר הכ"מ לא ציוני עד"ז דבר בשנת, ל"ע, האבלות).

וכהנ"ל -- מפני שאיני יודע מצבו בענין מדת הבטחון, אבל אם חזק הוא בזה (ראה ביאוה"ז ר"פ וארא) ובתמימות, ויחפש אחרי כלי לפרנסה (ראה קונטרס ומעין מכ"ה) יתן לו השי"ת פרנסתו במקום שיש מנין וכו'. ויוכל לקיים ככל המוטל עליו בענינים הנ"ל:.. (ממכחב י"ד מנ"א העוי"ת) 6-2

...בהשאלה: א) אם לשכור אחר שיאמר קדיש אחר הזקנה ע"ה, כיון שבנים אין לה והנכדים אומרים בלאה"כ קדיש אחר בנה -- האב ע"ה.

נ"ל כיוז שיש מעלה באמירת נכד ובפרט בני בן לגבי אחר -- יאמרו הנכדים. ועפמש"כ באחרונים (ראה קצש"ע סכ"ו סט"ז, שד"ח אבלות ס"ק נג. כל בו ע' שעו) דקדיש אחד עולה לשני מתים. -- בזרע אמת (הובא בשד"ח אבלות ס"ק קנח) ל"מ כן. וייל דשאני שם דעכ"פ קרוב יאמר, משא"כ לשכור אחר. וצ"ע בהס' הנ"ל בפנים. ואינם תח"י.

ב) אם לומר הקדיש לאחר הזקנה לאחר גמר י"א חדש דפטירת האב, דיש לחוש דהוי כמשוי לי' רשע בעיני השומעים,

בס' משנת דרע"ק (הובא באלף המגן ע"ס מט"א, ובהשמטות מהרש"א ביו"ד) מוכח דאין לחשוש להנ"ל. וכ"כ בכנף רננה (הובא בכל בו ע' שסט).

וכ"מ בקצשו"ע הנ"ל. ומסיים בטוב. (ממכתב ג' טבת תשי")

במענה למכתב כת"ר מט' מ"ח בהנוגע לקדיש ויארצייט דתינוק -- ע"י אביו שי' וכו', ונראה מסגנון מכ' כת*ר שהורי האב אין מקפידין ע"ז כוי. כן להעיר, אשר אין מקום לדיון ע"ד השגת גבול שאר אבלים*.

והרי כבר ציין כת"ר, לשו"ע יו"ד סי' שע"ו. ראה שם פ"ת ס"ק ג' הדין באם הנפטר פחות מכ' שנה. ומפורש הענין עוד יותר בשדי חמד, אסיפת דינים מערכת אבלות ס"ק קנ"א קס"ב ורי"ב, וראה ג"כ שו"ע שם סי' שד"מ סעיף ד'. דמכל הנ"ל משמע -- דתועלת האמירת קדיש (וגם יארצייט) משעבר עליו שלשים יום, עייו בש"ך שם. ומה שיש רוצים לחלק בין הקדיש שלאחרי צדוק הדין, משא"כ קדיש סתם, שהוא לעילוי הנשמה, אפשר דקודם י"ג שנה, שאינו בר חיובא, אין לאמרו.