180

וכן הוא החילוק באופן חיוב האדם בהן: החיוב דת"ת אין בו הגבלות, ובל' הרמב"ם" ,כל איש מישראל חייב בת"ת בין עני בין עשיר בין שלם בגופו בין בעל יסורין כו'", והחיוב הוא תמידי": משא"כ מצות, שכל מצוה ומצוה בהגבלה שלה (בזמן מסויים או במקום מטויים, וכיו"ב).

ועפ"ז צלה"ב טעם הגירסא ,צדיקים איז להם מגוחה כו'" -- שבכללן גם מארי עובדין טבין (עבודת המצות) כנ"ל -- איך שייך בעבודה זו (שהיא מוגבלת כנ"ל), ,אין להם מנוחה כו" המורה על ענין בל"ג?

ובהכרח לומר, שגם במצות ישנם מעלה זו דבל'ג, שעפ"ז אתי שפיר הגירסא ,צדיקים אין להם מנוחה כו"". והיינו שב' הגירסאות מתאימות בב' הבחינות: גבול ובל"ג.

ג. והנה לכאורה יש להוכיח שהמצות הן גם בבחי' בל"ג (כמו התורה) מהדין'י שמבטלין ת"ת מפני מצוה שא"א לעשותה עִ'יי אחרים -- דאם נאמר שהמצות הן רק בבחי' גבול, איך ידחו ת"ת, דבר שהוא בל"ג?

אבל באמת אין להוכיח מזה שגם מצות הן בליג -- כי זה שמבטלין ת"ת מפני מצוה שא"א לעשותה ע"י אחרים הוא לא מפני מעלת המצות, כ"א מפני שע"י העדר קיום המצוה חסר בלימוד התורה, כדלקמן:

כתב אדה"ז'' (בטעם דין הנ"ל): ,מפסיק תלמודו ועושה המצוה .. כי זה כל האדם כמו שאמרו* חכמים תכלית חכמה תשובה ומעשים טובים, ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות ונוח לו* כו'",

דהוספת אדה"ז ,ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות" (היינו, שהלימוד שלו אינו כדבעי) -- לאחרי שאמר* ד,זה כל האדם" לקיים המצות,

יל"פ כוונתו, שטעם זה (ד,זה כל האדם") אינו מספיק, כי הן אמת דקיום המצות הוא ,כל האדם", אבל סו"ס אא"פ שדבר מוגבל ידחה דבר (התורה) שהוא בל"ג -- ולכן מוסיף אדה"ז ,ואם אינו עושה כן נמצא שלמד שלא לעשות", היינו: קיום המצות - ,זה כל האדם" (גם -- כח השכל שבו.