176

התורה שבבחי' א"ס -- מוכרח שיהי' גם א"ע במדריגות, כיון שהיא א"ס. וכידוע" שכשהנדון הוא, בכללות מהותו, בבחי' בלי גבול, אזי הרי מדריגה העליונה שבו היא ,בלי גבולית" לגבי המדריגה שלמטה ממנה.

זה ועפי"ז יובז השינוי שבין הל' במס' מו"ק לזו שבמס' ברכות:

הפירוש ד,אין להם מנוחה" שבמס' מו"ק הוא העדר המנוחה כפשוטה, היינו שת"ח אינם עומדים במדריגה אחת כי אם עולים תמיד מדרגא לדרגא --

ולכן אומר ,(ת"ח אין להם מנוחה) אפילו לעוה"ב" -- החידוש הוא (וזקוק לראי' מקרא) שגם לאחר מיתה והסתלקות (עוה"ב) ,משיגים הם השגות חדשות .. נתוסף בהם השגה"* (אבל בעוה"ז -- פשוט שהולכים מחיל אל חיל -- עולים בהשגת התורה").

אבל במס' ברכות הכוונה ב,אין להם מנוחה" היא להעלי' באופן דאיץ ערוך [וכמובן ממש"כ בלקוטי הש"ס להאריז"ל בביאור מרז"ל שבמס' ברכות: ,כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף"]

ולכן מדגיש ואומר ,לא בעוה"ז ולא בעוה"ב" -- כי הענין ד,אין להם מנוחה" באופן כזה, עלי' שבאין ערוך, הוא חידוש הן בעוה"ב והן בעוה"ז, ואדרבה: מכיון שההגבלה של עוה"ז היא במדה יתירה מההגבלות שבעולם הבא -- הרי ה,אין להם מנוחה" בעוה"ז [היינו, שגם בהיותם בהגבלת עוה"ז יכולים להתעלות באופן דאין ערוך] הוא חידוש יותר מזה שבעוה"ב.

ח. ויומתק הנ"ל ויובז הבא לקמן -- בהקדים: הכתובים ילכו מחיל אל חיל ויצא אדם לפעלו (ככל התורה) -- כמה פי' בהם, ומהם פי' כללים, ושזה אמר חדא וזה אמר חדא ולא פליגי, כ"א משלימים זא"ז, פי' אחד בהזמן דהיום לעשותם" -- בעוה", והשני -- בלמחר לקבל שכרם - עוה"ב. ובהזמז דהיום לעשותם: פי' אחד בל' ציווי, והשני -- הבטחה ושכר. ועפ"ז מובן שכתוב אחד מלמדנו כו"כ ענינים. ובפרטיות: ילכו מחיל אל חיל - ציווי ללכת מביהכנ"ס לביהמ"ד כו' והבטחה (ושכר) שלא יה" להם מנוחה בעוה"ז והבטחה (ושכר) שלא יהי' להם מנוחה בעוה"ב. ועד"ז בפיי הכתוב דיצא אדם לפעלו -- פי' הבעש"ט ואדמו"ר הזקן ופי' האריז"ל כדלקמן:

ט. בפירוש הכתוב ,יצא אדם לפעלו ולעבודתו עדי ערב", מביא כ"ק מו"ח אדמו"ר (בעל המאסר והגאולה די"ב-י"ג תמוז) בתחילת מאמרו ד"ה זה 5