174

מוכח שגם הכתוב ,ילכו מחיל אל חיל וגו'" (שמני' ילפינן) אינו מדבר דווקא בת"ח -- וא"כ מנ"ל ללמוד (במאמר השני) מפסוק זה כי רק ת"ח אין להם מנוחה כו'?

ב והנה מאמר זה איתא (כנ"ל) גם בסוף מס' מו"ק -- בשינוי לשון: ,ת'ח אין להם מנוחה אפילו לעוה"ב שנאמר ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלקים בציון".

ושינוי זה הוא שינוי בתוכן הענין:

(ת'ח אין להם מנוחה) אפילו לעוה"ב -- משמעותו, שמובן ופשוט הוא שאין להם מנוחה בעוה"ז, אבל צריך הודעה וראי' מקרא שאין להם מנוחה אפילו לעוה"ב;: משא"כ במס' ברכות, שמהל' ,אין להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוהיב שנאמר כו'" מוכח כי החידוש הוא גם בזה שאין להם מנוחה בעוה"ז.

ג. והנה על המאמר (שבמס' ברכות) ,תח איז להם מנוחה לא בעוה"ז ולא בעוה"ב וכו'", כתב בלקוטי הש"ס להאריז"ל*', וז"יל: העניז כי בעולם שלאחר המיתה ת"ח עוסקים בתורה ועולין ממדריגה למדריגה ומישיבה לישיבה כי אפילו מרע"ה בכל יום ויום עולה ומשיג יותר כי כמו שהשי"ת אין לו סוף כך תורתו אין לה סוף. וז"ס יצא אדם לפעלו* ר"לי לעסוק בתורה במה שפעל בעוה"ז כי כשיצא האדם מעוה"ז יוצא תחילה לפעלו ר"ל לעסוק בתורה במה שפעל בעוה"ז ואח"כ לעבודתו* שהוא עובד שם וטורח עדי ערב ר"ל שיגמור העוה"ז הדומה לערב כי לעתיד אחר התחי' יהי" להם מנוחה ומלאה הארץ דעה כל אחד לפי מדריגתו:י. עכ"ל בהנוגע לעניננו.

ועפ"ז סרה קושיית המהרש"א, כי ב' זמנים שונים הם: מה שאמרו ת"ח אין להם מנוחה בעוה"ב כוונתם למשך הזמן עד ,שיגמור עוה"ז"; ומה שנאמר ,ליום שכולו שבת ומגוחה כו" המכוון הוא ,לעתיד אחר התח"".

ד. וע"פ הביאור בלקוטי הש"ס שם יובן ג"כ מה שאמרו ,ת"ח אין להם מנוחה כו" -- כי הענין ד,יצא אדם לפעלו", שפירושו הוא ,לעסוק בתורה במה שפעל בעוה"ז" שייך רק [בזה שתורתו אומנתו, ועכ"פ] בתלמיד חכם. משא"כ לימוד התורה של בעלי-עסקים, שאינו באופן ד,פעלו".

ואפ שגם בבעלי-עסקים עבודתם את ה' צריכה להיות בתמידות [,וכל