169

(הקפות יי, ריקודים) -- בכ"ז זקוקה תורה שישראל יקיפו אתה וירקדו אתה שעי"ז מגלים השמחה ומגדילים שמחת התורה **.

ח. והענין הוא: תורה מצ"ע שייכת היא למדידה והגבלה, כנ"ל, ולכן מצ'יע גם השמחה והריקודים שייכים למדידה והגבלה. אבל ע"י ישראל, ששרשם (מחשבתן) של ישראל קדמה (לכל דבר גם) לתורה , הנה ע"י שנתגלה בישראל שרשם (שלמע' מהתורה) שהוא בל'ג -- עִ'י שמחה שפורץ גדר -- עי"ז ממשיכים השמחה בליג גם בהתורה **.

[וע'יד דאי' בספר הבהיר * שדוד הי' מחבר תורה שלמע' בקוב"ה, היינו שהמשיך בהתורה בחי' א"ס שלמע' מהתורה. ומצינו אופן שמחתו -- ש<דוד הי' מפזז ומכרכר בכל עוז לפני הוי'?"* -- בלי מדידה והגבלה -- בטענת מיכל בת שאול].

ט. אמנם: לפי"ז צריך להבין : מד

1 סובב, ולא בקו ישר (וראה תורת שלום בתחלתו).

2 ראה גם דברי כ"ק מו"ח אדמו"ר (הובאו בלקו"ש ח"ד בשיחה לשמח"ת (ע' 9).

3) ב"ר פ"א, ד וראה לקו"ת שה"ש יט, ביג. המשך תרס"ו ד"ה וידבר גו" במדבר סיני. ד"ה להבין ענין שמח"ת תש"ה (פכ"ז). ועוד.

4 ע"ד המשכת ישראל בתורה ע"י שבוכו בתורה תחלה (לקו"ת מסעי צא, דה ואה כט, )).

5 ראה זח"ג רכב, ב, לקו"ת שלח נא, א.

6) ראה ש"ב וא"ו, ט רמב"ם סוף הל' לולב.

זאת הברכהב

1-9 כיון ששרש נשמות ישראל הוא למע' מהתורה, אשר לכן ישראל בכוחם לשמח את התורה (כפי' הב -- איך באה שמחה למעלה ממדידה והגבלה בישראל ע"י התורה (כפי' הא16

והביאור: אף ששרש גשמות ישראל הוא למעלה משרש התורה, מכל מקום כמו שנמשכו למטה ישנו הפרש גדול בין תורה לנשמות : הד תורה גם כפי שהיא למטה -- ;אוד רייתא וקוב"ה כולא חד"י, שהיא נמשכת מן העצמות בבחי' יחוד עם העצמות; אבל נש"י נתהוו באופן להיות מציאות בפ"ע. וכמשל הבן שהוא ממהות האב ומ"מ הוא נעשה מציאות בפ"ע, נבדל מהאב".

ולכן הדרך שנש"י בהיותן למטה מתקשראן בקוב"ה הוא ע"י שמתקשרין עם אורייתא יי, תורה היא הממוצע שעל ידה מתחברין ישראל בקוב"ה *5. אמנם לאח"ז מתגלה בישראל שרשן למעלה שהוא למע' מהתורה יי, וממ" שיכים בחי' זו בתורה.

ועפי"ז תתבאר השייכות של ב' הפירושים בשמח"ת וקישורם זב"ז: מתחלה שמחים ישראל בהתורה, ועי"ז מתקשרין באורייתא, וע"י אורייתא מתקשרין בקוב"ה, ונתגלה בהם שרשן