161

את הדרך, הרי כשם שהשינוי (תשובתו) הוא ע"י הבע"ת עצמו, כמו כן עבודתו בתומ"צ היא בעיקר בכה עצמו -- ,בחילא סגיא"'י.

ב) ועד"ז בפעולת עבודתם בעולם : כשם שעבודתו של הצדיק בעצמו היא בזה שמגלה את הכחות שניתנו לו מלמעלה מהכח אל הפועל, כמו כן הוא בהדירה שעושה לו יתברך בתחתונים, שהיא נעשית ע'"י שמברר דברי הרשות השייכים (בכח עכ"פ) לקדושה, ונמצא שעשיית ה,דירה" בעבודתו אינה באופן שיש בזה התחדשות ממש, אלא רק שמוציאה ומביאה (מן הכח) אל הפועל; וא"כ אי"ז שולל לגמרי את ה;נהמא דכסופא" שבפעולתו, מאחר שיסוד עבודתו הוא מתנה מלמעלה* (הכחות שניתנו לו מלמעלה, משביעים אותו כו -- ועד"ז בגילוי הדירה בתחתוגים).

משא"כ בע"ת, שהוא מברר ומעלה גם הזדונות עד שנהפכו לזכיות *י, היינו שפעולתו היא גם בדברים המנגדים לאלקות (גקה"ט) לעשותם ;זכיות" -- כלים לאלקות: הרי עבודה זו אינה באופן של גילוי מהכח אל הפועל, אלא התחדשות ממש 5" ונמצא שדוקא עבודת הבע"ת מושללת לגמרי מ,נהמא דכסופא", בהיות

\וזאת הברכ\ א

שהן עבודתו עם עצמו והן עבודתו בעשיית ה,דירה לו ית'", ה"ה בכח עצמו, בחילא יתיר, עד שמהפך מרע ממש לטוב וקדושה.

ועפ"ז יובן דב' הביאורים נקודה אחת משותפת בשניהם: מעלת עבוד דתו של האדם בכוחו ויגיעתו, שהיא נקודת הטעם בביאור הא' -- שלכן שלימות השמחה ב;גמרה של תורה" היא רק ביו"ט האחרון של חג (שמ" ח'ת) -- והיא היא נקודת היסוד בביאור הב' שהשמחה דשמח"ת היא מצד הלוחות האחרונות שניתנו לבעלי תשובה.

זה עפ'י כהנ"ל מובנת השייכות ד,זאת הברכה" ל;ענין המועד" דד שמע"צ ** :

בתחלת פ' ברכה מדובר בלוחות הראשונות : ,הוי' מסיני בא גו'", וע'יז נאמר ,תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב", מורשה ל' ירושה**, היינו שניתנה ובאה בירושה, בדרך ממילא ולא ע"י עבודה ויגיעה :י. והסיום דפ' וזאת הברכה (שהכל הוד לך אחר החתום") הוא ,לעיני כל ישראל", שקאי על שבירת הלוחות *י, ,שנשאו לבו לשבור הלוחות לעיניהם,

והסכימה דעת הקב"ה לדעתו שנא-