159

יותר, שהרי לימוד התורה ע"י האדם למטה אינו בערך לגילוי התורה מלמעלה במ"ת), בכ"ז מכיון שזה בא במתנה, בלי עבודה ויגיעה, אין השמחה שלימה (ועיד אדם רוצה בקב שלו מט' קבים של חבירו*).

ויתירה מזו:; כשהמדובר בדבר שאי אפשר לו לאדם להשיגו בעבודתו, כ"א רק ע"י שיקבלו במתנה (וע"ד הנ"ל בחכמת שלמה), הרי קבלתו תגרום לו שמחה -- אף שאינה שלימה כבדבר שהשיגו ע'י עבודה; משא"כ בדבר שאפשר להשיגו ע"י עבודה, והוא מקבלו באופן של ,נהמא דכסופא", בלי עבודה ויגיעה, הרי השמחה מעורכת בצער על אשר לא יגע כףה וקיבלה עִי"ז. ובפרט שבנדו"ד. הרי נתינת התורה בחגה"ש היתה בכוונה שאח"ב ילמדו אותה,

ולכן אין קובעין שמחה מיוחדת ב,גמרה של תורה* זו

ומובן הענין לכל או"א -- דמכיון ששמחת התורה שייכת לכאו"א*, ומשתתפים בה גם נשים וטף, לכן גם

3 ב"מ לח, א. וראה ככהנ"ל מכתב כללי (ושיחות) "א ניסן תשליב (נדפס בהגש"פ עם לקוטי טעמים מנהגים וביאורים (קהת תשל"ו) ע' שמג ואילך) ובהז נסמן שם.

4 ועוד יותר משמחת ביה"ש * שרק .חסידים ואנשי מעשה היו מרקדין", אבל כל העם באין לראות ולשמוע **, משא"כ

\ואת הברכ\ א

טעמה צ"ל מושג לכאו"א -- גם לקטן ביותר ;

כי גם אצלו מתעוררת שאלה הנ"ל : למה לא קבעו שמח"ת בחגה"ש 1 -- שגם הוא יודע שאז .זמן מתן תורתנו" -- וע'"ז משיבים לו ומסבירים בדוגמא מיני' ובי': כשמקבל התורה כשעודנו בקטנותו, ובהסברה : תורה ציווה לנו משה מורשה קהלת יעקב -- בכלז מובן, שבתור יורש התורה נתונה לו, אמנם עדיין קטן הוא מלהבינה ולהשיגה, ולכשיגדל יביגה ובטוב טעם הרי ביחד עם השמחה מתעורר בו צער מזה שאינו מבינה עכשיו, ואין שמחתו בשלימות.

ה. והנה ביאור הנ"ל מתאים עם המבואר בכמה דרושי חסידות (מהנ"ל), שטעם הקביעות של שמח"ת בשמע"צ הוא מפני לוחות האחרונות שנתנו ביוהכ"פ (שזהו גם הטעם שתקנו ש<גמרה של תורה" (היינו גמר לימוד התורה ע"י האדם, כנ"ל) תהי' בשמע"צ *5) :

כללות ההפרש בין לוחות הראשונות ולוחות האחרונות הוא** בהלוחות עצמן, דלוחות הראשונות היו ,מעשה