139

הוא (אלא שהכתוב שם בא ,ליתן לא תעשה על עשה" -- נתינת דבר אחד על דבר שני (שהוא הפכו)).

ומכיון שפעולת השמירה היא שלילת הפעולות ההפכיות, ע"כ יתכן הציווי עלי' בלי מקור שג"כ שולל את ענין הפעולה כנ"ל. ואין הוכחה לנדון של פעולה ועשי' ממש.

ומשו"ה מביא רש"י ראי' שלישית מל' ,הלוך" שהוא ציווי על פעולה ומעשה בפועל -- הליכה ברגל. ומכיון שנאמרה בלשון מקור הרי הוכחה גמורה שיתכן ציווי בל' מקור על מעשה.

אולם, מאידך, גם מ,הלוך" לחוד אין ראי' מספיקה, מפני שתיבת ,הלוך" (בפסוקים הנזכרים לעיל) נאמרה בתור ,הכנה" להציווי ,ודברת* או ,וקראת" -- ולכן יש לומר שכוונתה (לא לד הליכה כפשוטה, כ"א) ,הליכה" נפשית, הינו שהאדם .הולך" ומכין עצמו לעשות פעולה (לדבר, לקרוא וכו).

[ובנוגע ל,הלוך וקראת באזני ירוד שלים" הרי אדרבא, מסתבר יותר לפרש שהו"ע ,הליכה" בנפש -- ואי"ז דומה ל,הלוך ודברת אל דוד" שנצטווה גד הנביא, דשם נוח יותר לפרש הליכה כפשוטה, מאחר שהנביא לא הי' נמצא אז (בעת הנבואה) במקום דוד המלך; משא"כ הציווי ,הלוך וקראת באזני ירושלים" הנאמר לירמי' הנביא שאין סברא לפרש בפשטות שנצטווה ללכת לירושלים -- מכיון שרוב נבואתו נאמרה לו בעת שהי' נמצא בירושלים,

\וילךג

1-39

וע"כ יותר נכון לפרש הליכה בנפש ובמחשבה] *3,

ולכן לא הסתפק רש"י בהראי' משהלוך" לבד *:. וצריך להביא גם הו-

4 ואין לומר דמכיון שמצינו שבו? או ב' מקומות נאמר ,הלוך* במקום ציוי והכוונה בהלוך שם היא הליכה ברגל כפשוטה, הרי זה דיו להוכיח שגם ציוי על פעולה ממשית וחיובית יתכן שייאמר בל' מקור (אף שבכמה מקומות יש לפרשו הכנה נפשית) וממילא מוכרח הוא כן בנדו"ד --

כי מכיון שתיבת ,הלוך" נאמר בכל פעם (ראה במקומות שנסמנו לעיל הערה 12), בתור הכנה לציחי, ומצינו אף גם פ'א (כבירמי' דפנים) שמסתבר לפרשו שכוונתה רק להליכה והכנה נפשית, הרי הי' אפשר לדחוק שהטעם שבשאר המקומות נאמרה בלי מקור הוא (לא לפי שגם על הליכה ברגל כפשוטה מתאים ל' מקור, כ"א) מצד ההליכה והכנה נפשית שישנה בהליכה ברגל זו. וראה מצו"צ ירמי' ג, יב.

5 ומה שסו"ס הביא רש"י הראי' מ" .הלוך* ואדרבא זהו עיקר הראי' על ,לקוח* בפרשתנו כנ"ל בפנים, אף שאפיל שהכונה ב,הלוך" הוא הליכה בנפש, הוא כי:

א) אייז מוכרח בכל מקום שנאמר הלוך (לבדך מבירמי' ב, כ. וגם שם יש לפרש שהכוונה ב,הלוך וקראת באזני ירושלים" היא שילך (ברגליו) ויקרא באזני -- ל' רבים -- בכל רחובות ירושלים). ואדרבה, פירוש הפשוט ב,הלוך* הוא הליכה ברגל, כפשוטו. וראה רש"י ירמי' ג, יב.

ב) עיקר השם הליכה הוא על הליכה ברגל, והתואר הליכה להכנה הנפשית הוא לפי שהיא בדוגמת ההליכה בפשטות (מה שהאדם, כשמכין עצמו לאיזה דבר, הוא ,הולך" ממצבו הקדום למצב חדש). ולכן, באם על ההליכה ברגל, שהיא פעולה ממש, לא הי' נוּפל לשון של מקור בציווי, מסתבר שלא הי' נופל לשון זה גם בהליכה הרוחנית *, מכיון שכל התואר הליכה בה הוא