137

דבר פשוט שכוונתן ציווי (אף שנאמרו בלי של מקור) ועד שאין רש"י צריך לפרשו, למה הוצרך רש"י לפרשו בכתוב דילן1

ד והביאור בזה :

משמעותה של לשון מקור שוללת את ענין הפעולה, וכמו לשון ,לקוח", שמובנה הוא ,לקיחה" כמו שהיא מופשטת מפעולת הלקיחה. וה,ריחוק" שבין ל' מקור לל' פעולה הוא יותר מה,ריחוק" שבין עבר הוה ועתיד בלי פעולה, כי כל ג' הלשונות מתייחסות לגוף הפעולה ופעולה בפועל (וההפרש ביניהן הוא רק בזמן הפעולה -- אם שכבר היתה הפעולה, או שנפעל בהוה, או שהפעולה עתידה להיות) -- משא"ב ,מקור* שהוא מתאר את הנושא של הדבר מושלל מפעולה בפועל.

ולכן בפשש"מ במקום שנאמר בכתוב לי מקור, הרי כל כמה שאפשר טרחינן לפרשה כמשמעותה ולא בל' ציווי. כי הרי תוכנו של ציווי הוא, שהדבר מחוייב ומוכרח הוא לבוא לידי פועל.

והנה בהתיבות ד,זכור" ו,שמור" ונסוע וכן והכות את מואב כו'". ובפשטות פירושו הוא שבא לומר ש,והכבד* ל' מקור הוא. אלא א) ש,הכבד* הוא בל' הפעיל (כמו שפירשו המפרשים), משא"כ זכור שמור כו" (וכן הראיות שמביא בוארא) לשונות של פעול הן. ב) מביא ראיות אחרות מפ'י יתרו.

\ילךג

(שבפרשות הקודמות). עם היותן לשון מקור, אולם מכיון שאי אפשר לפרשן שאינן ל' ציווי (כמובן ומפורש בהמשך הכתובים) -- על כן אין צורך שרש"י ישמיענו זה שם בפירושו מאחר שהוא מובן. מאליו.

משא"כ בכתוב שלפנינו הי' מקום לפרש שתיבת ,לקוח" ה"ה כמשמעותה ואינה ענין של ציווי. והכתוב ,לקוח את ספר גו' ושמתם אותו גו'* הי' אפשר לפרש: כאשר תהי' לקיחת הספר, אז (הציווי) ,ושמתם וגו'".

[ויש מקום לפי' זה (ש,לקוח" אינו ציווי) גם מעוד טעם: לעיל בפרשת תבוא*י כ' רש"י שבנ"י טענו לפני משה מדוע השליט את בני לוי על התורה, ע"י שנתן להם. את הס"ת -- ולשלול טענה זו (עכ"פ להחליש את הטענה) ה"ז ע"י הפי' ד,ויצו משה* -- לא קאי על ,לקוח" (כ"א על ,ושמתם'), כי לא רצה להשליט את בני לוי כו', כ"א באם וכאשר יהי' ,לקוח'י (היינו כאשר ולאחרי שיסבירו לבנ"י שאין מקום לחשש ובמילא לא תהי' טענה וערעור) אזי הציווי*י ,ושמתם אותו מצד ארון ברית ה'" וגו' ז₪].