129

טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.

ג והביאור בזה:

הרמב"ם במורה נבוכים *י מבאר טעם מצות הקטורת, שהיא להטבת הריח בביהמ"ק (בו געשו עבודות שחיטה, חתוך בשר, רחיצת אברים הפנימיים, שריפה וכו', לכן צריכים לקטורת להטיב ריח ביהמ"ק) וריח העובדים בו.

אמנם מובן שאין כוונת הרמב"ם שהעברת ריח הרע כפשוטה היא כל הטעם לעבודה גדולה הלזו*:, ובודאי מרומז בזה גופא גם טעם פנימי יותר'י. וי"ל שהוא הטעם המבואר בזהר *י שעבודת הקטורת היא להעביר הזוהמא וטינופא דיצה"ר.

דהנה הקטורת היתה מסממנים שאינם ראויים למאכל אדם [ולא כקרבנות אשר תנאי בהקרבתם הוא שיהיו ראויים למאכל אדם, ומן המובחר והשמן דוקא *י, ו,עשיר שהביא קרבן עגי לא יצא* "]. ומזה מובן שבתוכנם הרוחני מרמזים הסממנים על ענינים שבדרגא תחתונה:; נוסף לזה: בין הסממנים היתה גם ,החלבנה" שריחה רע יי, ומרמזת על ענין

\ילך א

שבדרגא נמוכה עוד יותר -- וע"י שהקטירום לה', ובאופן של <ריח ניחוח לה'", פעלו שגם הענינים שבמדריגה נמוכה נהפכו ונתעלו לקדושה ::.

ד אלא שעפי"ז אינו מובן כלל: מכיון שכל ענין הקטורת הוא להעביר הזוהמא דלעו"ז (דהיצה"ר) -- מהו הצורך ומהי התועלת שבהקטרת הקטורת בקדה"ק ביוהכ"פ שאז אין לשטן שליטה, כמבואר בכ"מ יי ,ביומא דכפורי לית לי' רשותא לאסטוני" י: - וא"כ מהו ענין הקטורת דיוהכ"פ *יי

מזה מוכח כי עבודת הקטורת ביוהכ"פ שונה היא, ואינה בדומה לעבודת הקטורת דכל השנה.

ה. והענין יובן עפ"י המבואר 5, ------

2 ראה ך"ה והוא כחתן תרנ"ז פט"ו ואילך (וראה ג"כ תו"א צט, א) ובכ"מ, שענין הקטורת הוא בירור גקה"ט לגמרי.

4 כי אז יתענו בניי וישובו בתשובה לכן נקיים הם מעוון ולא ישמע ה' לקטרוגו (יפה תואר בויק"ר שם), אף שבדוחק ייל (ול' ,ל"ל רשות* משמע כן) שאינם נקיים אלא שאין לו רשות לאסטוגי ע"ו.

*24) אבל אין להקשות למה הקטירו קטורת ביוהכ"פ על המזבח הפנימי כבכל יום, כי מובן שביוהכ"פ לא נתבטלה אלא שלימת השטן (הלעו"ז), אבל לא נתבטל לגמרי, עד לע"ל ,כי יבא יומם ויבולע המות לנצח כמייש ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ" (תגיא פ"ז), והקושיא (בפנים) היא רק למה מה" עקריים בעבודת יוהכ"ם (שביום זה מצ"ע -- הוא ביטול הלעו"ז עד כמה שאפשר בזה*ז) הוא ענין הקטורת (שענעה -- להעביר הזוהמא דהיצה"ר).

5 ראה בהבא לקמן : לקוית תצא לט,

הערות

  1. 5. ח"ג, פמ"ה.
  2. 6. ראה רבעו בחיי תצוה (שם) ,חס ושלום שנתלה העיקר הגדול שבסוד הקטורת כו' בטעם החלוש הזה".
  3. 7. ראה ספה"ש היש"ת ע' 41 ובהערה *ה2 שם, לקויש ח"ג 9' 768 ובהערה 18 שם.
  4. 8. ז"ח שה"ש עה*פ משכני אחריך נרוצה (ד"ה פתח ר"ש כו' משכני). וראה גם זיב ריה, ב. ושם שתלוי במעלה עשן.
  5. 9. ראה רמב"ם סוף הל' איסורי מזבח.
  6. 2. סוף מס' נגעים.
  7. 1. כריתות ו, ב. ושם שהחלבנה מורה על פושעי ישראל, וראה פרש"י תשא (ל, לד).
  8. 3. יומא (כ, א). ויק"ר (פכ"א, 1). ועוד.

מצוטט ב־1 עמודים

  1. תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ בשלח, י"א שבט, ה'תשכ"ד לקו"ש חי"ד ע' 129

עמודים המצטטים את אותם מקורות

מקורות הגמרא שבעמוד זה נפוצים מדי או ייחודיים לו, ולכן אין לו עמודים מקושרים.