110
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
110 לקוטי
מצד רישא דקרא ,גם כל חלי וכל מכה וגו" * +
ענין הקללות והתוכחה בפשטות הוא להתרות את בנ"י למען ישמעו ויראו לסור מדרך התומ"צ; ומובן שכל מה שמרבים ומחמירים בההתראה, בה במדה תגדל היראה לעבור על התומ"צ.
ולכן כשאומר ,גם כל חלי ובל מכה אשר לא כתוב בספר התורה הזאת יעלם וגו' *, שהכוונה להפחידם ביותר : נוסף על כל הכתוב באריכות גדולה לפני זה הנה יתוסף ;גם" ;אשר לא כתוב" -- אבל יעלם הוי' גו'; ולא רק חלק ממנו, כ"א ,כל חלי וכל מחלה", הכל -- הינו שיש לכלול בזה כל שאפשרי ליכלל :י.
והנה ב,ספר", שענינו שהוא כתוב,
להשיב על ראשון ראשון ועל אחרון אחרון (ראה לדוגמא : רשיי רייפ נח. וישב לה, יגי ויקרא ד, יז, קדושים כ, כז. בהעלותך ח, כד. ועוד, אבל ראה פירש"י גח יא, ט. ירא יט, לג ולהעיר מפרש"י ח"ש כ כד) -- כי טעם לשון הפסוק שלנו מובן מעצמו, ועיקר כוונת רש"י היא רק לתרץ הפסוק דפ' תבוא (ורק דא"ג ובקיצור מפרש גם פסוק שלנו), לכן מתחיל בזה.
0) וכ"ה גם להגי' בדפוס שני ורש"י כת"י, אלא שלגי' זו מעתיק רש"י תיבות אלו בהקושיא אבל גם זה לפי שנוגע להתירוץ, וכדרכו של רש"י לפעמים שמעתיק תיבות מסוימות של איזה כתוב וכיו*ב ב" פירושו בהקושיא, אף אם מצד הקושיא עצמה הי" אפשר להסתפק בלא תיבות אלו, כי נוגעים הם לתירוצו.
היא בעיקר בפ' תבוא -- יותר מבפ' בחוד קותי, ולכן בפ' תבוא ישנם ,מאה קללות חסר שתים" ובפ' בחוקותי רק מיט (פרש"י ריש פרשתנו).
נצבים א
יש דברים הנכתבים בפירוש ויש דב" רים שנלמדים מהנכתב בפירוש כי בכללו הם -- וגם אותם מתכוון ה" כותב שיורו (מל' תורה) אותם ג"י ספר זה, הנקרא ,ספר התורה*, וכמובן ב"ז מפרש"י יי במש"נ ,אשר כתבתי להורותם, כל תרי"ג מצות בכלל עשרת הדברות" -- אף שרק עליהם נאמר ,כתבתי". וכן גם בפרשת תבוא כשאומר שיתוסף על ה,כתוב בספר התורה" -- כוונתו שיתוסף גם ע"ז שהוא בכלל הכתוב והכתוב מכוון שיורוהו מתיך הכתוב. וכאן, אדרבא, ההוראה הנכללת בה,כתוב" עיקר -- שהרי תוכן פסוק זה הוא להגדיל ההפחדה ככל האפשרי, כנ"ל, ולכן תיבת ,התורה" עיקר, ומובן שפיר מה שמסיים בל' ;זאת".
וזהו החילוק בין ב' הפסוקים: בפסוק שלפנינו, מכיון שאין תוכן הענין מכריח שתיבת .התורה" היא העיקרית -- יל"פ כפשוטו ,הכתובה בספר -- (שתוכנו) תורה -- הזה": משא"כ בהכתוב ש,למעלה" שתוכנו מכריח ש,התורה" עיקר.
ד אבל עדיין אי"ז מספיק: עם היות שמתוכן הכתובים בפ' תבוא מוכח ש,התורה" הוא העיקר ולכן כתוב ,הזאת", ובפרשתנו העיקר הוא +בספר* ולכן כתוב ,הזה" -- מ"מ כדי שלא לתת מקום לטעות וקושיא הי' מתאים יותר לכתוב בפרשתנו ;בספר הזה" ולהשמיט תיבת ,התורה?, ומובן מאליו לאיזה ספר מתכוין ; וכמו"כ בפ' תבוא -- +התורה הזאת" (בהשמטת .בספר"). [ואף שאין זו קושיא מצ"ע (למה ני"
הערות
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.