89

לכן מוסיף רש"י ,לומר בהמה זו משל עמלק היתה", ובזה מתרץ קושיא הנ"ל: מחיית עמלק צריכה להיות בדברים המעוררים הזכרון ע"י שיאמרו עליהם ,זו משל עמלק היתת", וזה שייך רק בבע'ח ולא בנכסים אחרים זי.

7 במדרש תהלים (מזמור ט, ז. הובא בילקוט שם) : ,תני בשם רבי אלעזר שבועה נשבע הקב"ה . . שלא להשאיר זכר עמלק לא נין ולא נכד . . שלא יאמרו אילן זה של עמלק ה" . , שנא' אבד זכרם המה". ולכאו' משמע מזה דמחיית עמלק שייך לא רק בבעיח אלא גם באילן כו'.

אבל: א) המדובר שם הוא לא בציוי שעל בג"י במחיית עמלק אלא ,נשבע הקב"ה . . שלא להשאיר", מה שיעשה הקב"ה. (וכד בכתוב שלפניו ,שמם מחית" ובמדרש שם (הובא בפירש"י שם): שנא' מחה אמחה גו'*). ב) ועיקר: בפשטות דרז"ל הנ"ל אעו מדובר בכלל על איבוד אילן כו" של עמלק אלא ,שלא להשאיר.,.לא נין ולא נכדי של עמלק ועי"ז יאבד (גם) זכרם .שלא יאמרו אילן זה של עמלק כו'* שהרי אין מציאות עם עמלק. (אבל ראה במדרש תהלים באבער דשם הוא באו"א קצת). ולהד עִיר מרבינו בחיי ס*פ בשלח ד,המלחמה וה" שלל הכל יהי' אסור בהנאה כו'".

וע'יפ הנ"ל אפ"ל שגם במכילתא ופסיז בשלח שם כ"ה הפירוש, (שאין הכוונה בזה .שלא יאמרו גמל וה של עמלק" שימחה גם הבע"ח של עמלק, כ"א שעי"ז שלא יניח ,נין וגכד" של עמלק יאבד זכרם גם מהבע"ח שלהם)**, שהרי אי" שם אותה

תצאגב

(::

והביאור בזה:

בבהמה (ובכללה כל הבע"ח) א'א לעשות בה שינוי גמור שלא יהי" ניכר כלל מציאותה הקודמת, או שינוי שאינו חוזר לברייתו, ובפרט שאסור לצער את בע"חיי וא"כ א"א לעשות בה שינוי המצער. ומזה מובן. שגם כאשר תצא הבהמה לרשות בעלים חדשים, מאחר שאין שייך בה שינוי גמור נשאר עלי' רושם של בעלים הראשונים. ובטבע האדם להזכר על ידה שמם של בעלי' הקודמים. ולכן בהמת עמלק גם כשתעבור לרשות ישראל מכיון שלא תשתנה (שינוי גמור) מציורה הקודם, יאמרו עלי' ,זו משל עמלק היתה", ולא יימחה שמו של עמלק.

משא"כ בנכסים אחרים -- אין הכ" רח ל,מחות" אותם. ודיו וצרי - ע'פ פשש"מ -- שינוי באופן שלא יזכירו הנכסים שם עמלק. ואולי י"ל דדברים אלו, מאחר שאינו מוכרח שישארו לעולם במציאותם הקודמת, הנה עַ"י שינוי הרשות -- שנכנסו לרשות אחרת ואפשר לשנותם, אין בטבע האדם לומר עליהם אח"כ ,זו של ..

היתה". נכסים אחרים (דבר דומם וכו',

אפי' אם חשובים הם, כגון אבנים טובות ומרגליות ,מאחר שיכולים לשנותם") אין מציאותם קיימת עד

המימרא בשם ר' אלעזר (אלא שמוסיף ,המו" דעי") וע"ד אותו הל' ,נשבע הקב"ה אם אניח" (אלא שמסיים ,שלא יאמרו גמל זה של עמלק" במקום ,אילן זה"). אבל בפסיז כאן הוא באו"א.