74
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
34 לקוטי
ויתר מכן מבואר ב,אגרת תימן" להרמב"ם: ,שזה שאמר בלעם יי כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אדל יש בו סוד, שמן העת ההיא יש לחשוב כמגין שיש מששת ימי בראשית ועד אותה העת ותחזור הנבואה לישראל כו' ונבואה זו נאמרה בשנת הארבעים לצאתם מארמ"צ, ותמצא התחלת החשבון עד אותה העת אלפים ארבע מאות שמונים ושמונה שנה, שהסימן בתפ"ח גאולים, ולפי ההיקש הזה והפי' הזה תחזור הנבואה לישראל בשנת ארבעת אלפים תשע מאות שבעים ושש ליצירה"" -- הרי מפוו שת דעת הרמב"ם דלא זו בלבד שיש >פשרות לגילוי הנבואה בזה"ז, אלא ש,תחזור הנבואה לישראל".
ועוד ועיקר: חרמב"ם ממשיך שם (באגרת תימן") אודות אחד (שהי' קרוב לזמנו) שניבא על כו"כ דברים
שופטיבג
וכולם נתקיימו, ומוסיף: .המופת הזה (המבואר שם לפנג"ז -- אודות האיש ההוא שניבא) הוכיח לעיני כל שהוא נביא באין ספק" -- הרי דלא זו בלבד שהי' קבלה לאביו של הרמב"ם ,שקבל מאביו ומאבי אביו והוא קבל הדבר" שתחזור הנבואה לישראל, אלא שהוא גם מעיד שקרוב לזמנו הי' ,נביא באין ספק".
עפ'ז הרי בכל זמן אפשר שיבוא נביא ויצוה להקריב בבמה, ולכן שקו"ט בפרטי דיני במה.
ד. אמנם גם ע"פ הנ"ל עדיין דוחק בזה: ציווי נביא להקריב בבמה בשעת איסור הבמות אירע ע"ע רק פעם אחת, בתור +הוראת שעה", ואעפ"כ מאריכים בשקו"ט בדיני במה אולי יארע עוה"פ שיבוא נביא ויצוה להקריב בבמה + ?
ועוד : כשיבוא נביא ויצוה להקריב קרבן בבמה בזה"ז, הרי פשוט שמצווים לשמוע אליו גם בנוגע לדיני במה לשנות או לבטל וכו' באם יצווה ע'ז כיון שכללות ענינה אז הוא היפך דיני התורה אלא שבהוראת שעה חייבים אז לעשות היפך דיני התורה, הרי מקום קרוב לומר שגם בנוגע לפרטי הענין תהי' הוראת שעה.
וליישב כ"ז הוא ע'י ההכרעה כאותה השיטה דציווי נביא להקריב קרבן בבמה בומן איסור הבמות, אין זה העברה על ד"ת ודין מדיני נבואה
הערות
- 1. יאמר לנו הנביא כו'" (ולא ,וכן אם צוה כו' וכן אם יאמר הנביא"). וראה גם בהקהמתו לפיה"מ : ,אילו איש נביא שנתבררה אצלנו נבואתו כו' יאמר לנו כיום שבת שנקום כו' הי' חובה עלינו אנחנו וכן'".
- 1. בלק כג. כג;,
- 2. כן הוא בשלשלת הקבלה (אף שאיגו מתאים לחשבונו שם) ובקובץ תשובות הרמב"ם (ליפסיא, תריי"יט), אבל בסדר הדורות מגי' --- בשה*ק -- שצ'ייל תתקעיב. וכן הוא גם בפי' של ר' יהודה אלברצלוני על ספר יצירה וקה"ע בירושלמי (שבת ספ"ו) -- תתקע"ב, וי"א אשר בכ"י אגרת זו נמצא תתק"ע. וצע"ג הגהת הסה"ד, וכן, בכללוי הספק בגירסא הנכונה באגרת הרמב"ם, שהרי מוכחי קראי דנבואת בלעם היתה בשנת הארבעים -- (ולא ל"ח) -- ליציאת מצרים, זו א. בשנת ב' אלפים תפ"ח, ועַל פי זה ,בעת" -- הוא ד' אלפים תתקע"ה
- 3. בכמה הוצאות נשמט:
- 4. ואין זה דומה כלל להנת"ל שהד גמרא מבארת גם פרטי דיני דבר שבמציאות רתוקה שיארע -- כי כאן אין זה פרס בדין מסויים, כ"א כללות הענין -- חשש בעלמא,
מצוטט ב־1 עמודים
- תורת מנחם בס"ד. שיחת ש"פ שופטים, ד' אלול, ה'תשכ"ז לקו"ש חי"ד ע' 74
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.