63

נצטווה -- הקיום והשלימות הוא ע'י שהנצטווה נדבק בהמצווה. -- דוגמא לדבר -- שמו"ע: הכנה והתחלה הכון לקראת אלקיך ישראל **; מהותה -- בעומד לפני המלך ** -- שאא"פ אפילו

מחוי במחוג" כעבדא קמי' מךיי" שאינו מציאות כ"א רק מציאות האדון ". --

ועפ"ז מובן ג"כ גודל העילוי ועד לאין ערוך -- בגמ"ח לקיים מצות ובו תדבקון" על גמ"ח לקיים מצות ,אם כסף תלוה" וכיו"ב.

ועפ"ז גם תתורץ הקושיא (גם ע"פ פשוטו ש"מ): כיון שהפי' הוא הדבק בדרכיו או בתו"ח וכו" הול"ל בקרא מפורש : ודבק בדרכיו וכיו"ב.

[להעיר מהמסופר '* אודות אדה"ז שכל הנהגותיו היו בדוגמא של מעלה ממש, ולכן בערש"ק לעת ערב, הי' מתנמנם מעצמ, לפי שאז הוא זמן שינה למעלה *; משא"כ ר' הלל מפאַריטש שלא הי' מתנמנם מעצמו אלא ששכב לישון (ער האָט זיך געד לייגט שלאָפן) משום שאז הוא זמן שינה למעלה]

וכמו שהענין הוא מלמטה למעלה, מישראל להקב'ה, שנאמר ע"ז ,ה'

7 שבת < א%.

8) ברכות לג, רע"א.

9) תגיגה ה, ב.

0) המשך תרס"ו ע' שכו. ולהעיר מהביי דמה שקנה עבד קנה רבו מצ"ע ולא ע*י קניית העבד (חי' הרשב"א קידושין בג, ב).

1 תו"ש שמח"ת תרס"א (ע' 13

2) ראה שם העוה 10.

רא ב

צלך" 5 -- ופי' הבעש"ט + שכמו בצל האדם למטה: כל עשיותיו ותנועותיו של האדם חוזרים ,ונעשים" בהצל שלו בדרך ממילא, כן הוא כביכול למעלה בבחי' ,ה' צלך* שכל פעולותיו ועשיותיו של האדם למטה, דוגמתו נעשה ונפעל למעלה ו

עד"ז הוא לאידך גיסא מהקב"ה לבנ"י, שמה שעושה הקב"ה, עושים גם בנ"י, ודוקא בהנהגה כזו, שהאדם מצד שהוא דבוק בו הרי הוא עושה בדרך ממילא מה ש,עושה הקב"ה", נראית ונגלית הדביקות הכי נעלה של נשמת ישראל והקב"ה. שהרי הנשמה היא חלק אלקה ממעל ממש *, וכאשר האדם דבוק בדרכיו ועושה כאן למטה מה שהקביה עושה למעלה, הרי בזה באה לידי גילוי דביקות ישראל בהקב"ה -- שישראל (ואורייתא) וקוב'"ה הם כולא חד.

וענין זה נאמר בתורה -- הוראה לכאו"א מישראל, וזה גופא היא הד נתינת כח לכאו"א מישראל להגיע למדריגה זו לידבק בו ע"י שדבק בדרכיו עד ש(סו*ס) עושה בדרך ממילא ,כמו שעשה הקב"ה".

4 קדושת לוי פ' בשלח ד"ה או יבואר אז ישיר (מב, סע"ג ואילך),. ד"ה והנה ידוע (מג, ג). פ' נשא (ושם : שה" מוכיח תמיד את העולם בזה הפסוק). קדושה שני' קרוב לסופה (ט, סע"ג ואילך).

5 תניא רפ"ב.