61
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
אלו 3 ; כ"ש וק"ו בענין ד;נחם אבד לים", שאין בזה (ע"ד הרגיל), לא טרחא ולא חשש היזק להאדם.
ט. אבל עפ"ז צלה"ב לאידך גיסא: מכיון שרש"י צריך לפרט ,קבור מתים בקר חולים", א"כ ל*ל לרש"י להקדים הכלל ,(הדבק בדרכיו) גמול חסדים" הול"ל ,הדבק בדרכיו -- קבור מתים ובקר חולים כמו שעשה הקב"ה" +
ויובן בהקדים מחלוקת מוני המצות בפרטי גמ"ח הנ"ל: ;ניחום אבלים, קבורת מתים, בקור חולים והלבשת ערומים" שלפי שיטת הבה"גיי (לפי פי' הרמב"ם י*) נחשבות למצות מיוחדות כ"א בפ"ע; ושיטת הרמב'ם יי שכולן נכללות במצוה אחת בתורה -- .ואהבת לרעך כמוך" (ופרטי המצות דנחום אבלים וקבורת מתים ** ובקור חולים -- בתור מצות מיוחדות הן מ"ע של דבריהם).
3) אבל אין לומר שזהו כל הטעם שרש"י מביא קבור מתים בקר חולים - מחמת הקושי שעל האדם הגומל החסד (טרחה והיזק כו') -- (וע"ד לא נצרכה שהובא בגמ' ב"מ לעיל הפרה 41), ועפ"ז אין מקום להביא נחום אבלים כלל --
כי עיקר ההדגשה בפרש"י היא הדבק בדרכיו לעשות הדברים שעשה הקב"ה אף שמצ"ע לא היי עושהו לפי שאין בזה חיוב כו (כבסעיף ה'). והמבואר בסעיף זה הוא פרט נוסף שאף שישנה טרחה והיזק וכו' מ"מ עליו לעשותם כו
4 במצות קום ועשה.
5) בסהמ"צ שורש ב
6 הל' אבל רפייד, ובסהמייצ שם. ור" אה קרית ספר (להמבי"ט) הלי אבל שם.
7) כשאעה המ"ע דקבור תקברנו. וראה לעיל הערה 29 ובהנסמן שם בשוה"ג.
רא גב
והנה בזה שרש"י מקדים ;(הדבק בדרכיו) גמול חסדים (ואח"כ מפרט) קבור מתים בקר חולים", הרי הוא מלמדנו (דרך אגב) שיטתו שונה בענין זה:
מכיון שזה שעל האדם להדבק בדרכיו למדין (לא ממ"ש ** +והודעת להם את הדרך ילכו בה -- ילכו זה בקור חולים בה זה קבורה"", כל מצוה מלימוד מיוחד", וגם לא מוהלכת בדרכיו יי (דרכיו שהיא ל' רבים), כ"א) מ,ובו תדבקון" שאין מודגש בזה רמז לענינים רבים, א"כ ע"כ שהמצוה הנלמדת מזה (להדבק בדרכיו) הוא ענין אחד ,גמול חסדים", אלא שכלול מהפרטים ד,קבור מתים בקר חולים"יי -- היינו לא כדעת הבה"ג (לפי פיי הרמב"ם) שהן מצות מיוחדות במנין המצות. וגם לא כדעת הרמב"ם עצמו שהן מצות פרטיות של דבריהם, ומדאורייתא אינם אלא מ"ע אחת ד,ואהבת לרעך כמוך", כ"א שהן מ"ע אחת
הערות
- 8. יתרו יח, כ.
- 9. ב"מ שם, כן כתב הרמב"ם (בס" המ"צ שם) בדעת הבה"ג, ומלבוש ערומים כתב הרמב"ם (סהמ"צ' שרש א) שהבה"ג למד מקרא דישעיי כי תראה ערום וכסיתו כו
- 0. ראה לב שמח שם.
- 1. תבוא כח, ט, והוא כביאור הרמב"ן בהשגות שם (שרש א) בדעת הבה'יג*.
- 2. ולהעיר שבפרש'יי כתב קבור מתים
- 6. *) אבל דעת הרמב"ם (עצמו) דוהלכת בזרכיו (ועד"ז ללכת בכל דרכיו ואחרי ה"א תלכו) היא מ"ע שעל האדם להדמות בו בפעולותיו הטובות וכו'. אבל לא מנה בזה פרסים הנ"ל (ראה סהמ"צ מ"ע ח. הלל דעות פ"א ה*הז).
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 75 לקו"ש חי"ד ע' 61
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.