59

בוה ענין דמת מצוה** שהרי יכלו לקרוא לבנ"י להתעסק בזה.

ו ועפ"ז מובן שאין מתאים כאן להביא הפרט של גמ"ח בממונו, הלד וואת ממון לאיש הישראלי, כי, נוסף ע'ז שלא מצינו בזה ,שעשה (כן) הקב"ה", הלא הוא ציווי מפורש בתורה ,אם כסף תלוה" ובמילא נכלל כבר בהציווי ,ואת מצותיו תשמרן".

ועדיז יש לבאר ג"כ למה השמיט

רש"י ,מלביש ערומים" (שבש"ס), אעפ"י שאי"ז ציווי מפורש בתורה. ומצינו שהקב"ה ,הלביש ערומים"

שנאמר ,ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם? -- בכ"ז מובן שצ"ל כן גם לולא הציווי דד הדבק בדרכיו:

כשאדם מלביש ערומים במצב הדומה לזה דאדם ואשתו, שלא הי' מי שילביש אותם זולת הקב"ה -- ה"ז מצוה מפורשת ובפרט בנוגע ללבוש (ובמכש"כ וק"ו ממש"נ בכסות יום -- אף שיש לו חלוק וכו') עד בא השמש תשיבנו לו

[ועפ"ז גם יומתק הא דע"פ פשוטו ש"מ לא פרש"י (גם לא כדוגמא גוספת על קבורת אהרן) ,קבור מתים, כמו שקבר הקביה (גם) את משה, כמ"ש ויקבור אותו בגי" (כבגמי), כי [נוסף

כ, א)) ועוד ועיקר : הנוגע בקבר (ופשיטא - המקבר) וכן הנמצא באוהל -- מפורש

ראה ג

ע'ז שאין הכרח לומר שהקב"ה קברו, וכנראה מזה שרשי הביא שם פ" השני ש,הוא קבר את עצמו", הנה גם לפי פי' הראשון ,שהקב"ה בכבוד דו* קברו] מכיון שהדבר הי' צ"ל באופן ש,לא ידע איש את קבורתו" (מאיזה טעם שיהיי) א"כ לא היתה אפשרות שבנ"י יתעסקו בקבורתו -- ושוב אין לנו הוכחה מזה להנהגת ;הד דבק בדרכיו" גם במקום שיש מישהו אחר שיכול להתעסק בזה].

ומעתה יתבאר גם טעמו של רש"י שדוקא בפרשתנו הוצרך לפרש הענינים ד,גמול חסדים". משא"כ בס''פ עקב בהפסוק ,ללכת בכל דרכיו" שמפרש ,הוא רחום ואתה תהא רחום הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים" מבלי לבאר פרטיו של ,גמול חסדים" :

,ללכת בכל דרכיו" (בס"פ עקב) נאמר בהמשך וכפי' להתחלת הענין ,כי אם שמור תשמרון את כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם לעשותה" -- ומבאר ומפרש ,(לאהבה את ה"א) ללכת בכל דרכיו גו'". וא"כ מובן שכוונת הכתוב להליכה בדרכיו (;הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים") הד כבוללת כל עניני גמ'ח -- בין שיש עליהם ציווי מפורש בתורה, ואדרבא לכל לראש הן אלו הנכללים ב,כל המצוה הזאת אשר אנכי מצוה אתכם", ובין אלו שאין עליהם ציווי מפורש, שחיובם הוא משום ,שהוא גומל חסדים כן גם אתה".

משא"כ בפרשתנו, הרי אזהרה זו ד,ובו תדבקון" באה לאחרי שכבר נצטוו ,ללכת בכל דרכיו -- הוא גומל חסדים ואתה גמול חסדים"; ועוד: