57

ב) וכן קשה לפרש שהדבקות בפרשה זו פירושה דביקות בתלמידים וחכמים (כדבסוף פ' עקב): מכיון שהפסוק כאן מונה והולך כמה ענינים ובסדר של מעלין בקודש בעילוי אחר עילוי; ,אחרי . . ואותו תעבודו". הרי מובן שהענין שבסיומם, ;ובו תדבקון", הוא הכי נעלה שבכולם, היינו ש,ובו תדבקון" (מאחר שאא"ל שהמכוון לדביקות נפשית באהבה. כנ"ל), היינו בתכלית הדביקות (למעלה מדביקות שבמצות ואהבת את ה'"א), דביקות שאין למעלה הימנה -- ולכן אין לומר שהכוונה לדביקות בתלמידים וחכמים; כי אף שעי"ז מתדבקים בהקב"ה מטעם ,עבד מלך מלך* *:, מ"מ כיון שהת' וחכם ה"ה בו"ד, אין זו דביקות בהקב"ה אפילו לא כב,ואהבת גו' מאדך", כ"א (כפיי רש"י שם) ,מעלה אני עליכם כאילו נדבקת בן*:*.

וכיון שכן מהי דביקות הלזו? -- לכן מפרש רש"י (ומיישב בזה גם את הקושיא איך אפשרית דביקות כזו1 אלא שאין צורך לפרש כאן הקושיא עוד הפעם לאחר שהקשה כבר בפירושו בסוף פרשת עקב): ובו תדבקון -- הדבק בדרכיו, גמול

ראה ג

חסדים כו' כמו שעשה הקב"ה", היינו שבזה שאתה דבוק בדרכיו הנך דבוק ,בו" ממש **. (משא'כ בס"פ עקב דלא מצי לפרש ,הדבק בדרכיו", מאחר שכבר נאמר בפסוק הקודם ,ללכת בכל דרכיו", כנ"ל, ומן ההכרח להעמיס בו ענין נוסף, והיינו דביקות בתלמידים וחכמים).

ה. עפ"ז יובן מה שרש"י קחשיב ב,הדבק בדרכיו" רק ,קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב"ה":

מכיון שאזהרת .ובו תדבקון" באה בסוף כל הציוויים המנויים בהכתוב, וביניהם גם ,ואת מצותיו תשמרו", הרי מובן שהציווי על דביקות זו (- הדבק בדרכיו) הוא בדבר שחיובו אינו מצוה בין המצות, היינו שלולי הציווי +הדבק בדרכיו" לא הי' עושהו מצד ציווי מפורש אחר,

ולכן מפרש רש"י ,הדבק בדרכיו גמול חסדים -- קבור מתים בקר חולים כמו שעשה הקב"ה", רק דברים אלו אנו מוצאים שהקב'ה עשאם באופן שבדוגמתם גבי האדם לא הי' מחוייב לגמול חסד זה מצד מצוה וחיוב (ורק משום הציווי ,הדבק בדרכיו" יעשם):

בקור חולים -- (גם) במצב שהקב"ה בא לבקר את אברהם, וכמו שפרשלי ,וירא אליו -- לבקר את החולה*',