51

לשיטתי' דר"י -- ,עד כאן העזת פניך ברבך" **.

עד"ז מצינו*י לאידך גיסא: .בן עזאי אומר נאמר* מכשפה לא תח" ונאמר* כל שוכב עם בהמה מות יומת, סמכו ענין לו, מה שוכב עם בהמה בסקילה אף מכשפה בסקילה. א"ל ר' יהודה וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה, אלא אוב וידעוני בכלל מכשפים היו, ולמה יצאו, להקיש להם ולומר לך, מה אוב וידעוני בד סקילה אף מכשפה בסקילה".

וטעם מחלוקתם י"ל: בן עזאי דורש ,סמוכין" בכל התורה כולה: ,סמכו ענין" -- הפרשה :+ בכללותה ועד כדי כך ללמוד מזה עונש סקילה. אבל ר"י מתמה .וכי מפני שסמכו ענין לו נוציא זה לסקילה", כ"א לומד הדין מזה ש,אוב וידעוני בכלל כו' ולומר לך כו' מכשפה בסקילה" -- ,מקרא מפור" '*.

ז מיינה של תורה שבפרש"י:

בטעם אזהרת דם מפרש הכב' ,בי הדם הוא הנפש גו"". וביארו המפר" שים:* דאף שגם בבשר הבהמה נמצאת

7) ובכל אופן צע"ק שהרי רע"ק רבו דר"י העיז פניו כו' (כנ"ל בהערה 636 -- ומהי התמי' על רשב"ע ? ואת"ל ד(עדיין) לא ידע ר"י עובדא זו -- למה לא ענה רשב"ע לר"י -- מעשה רב שרע"ק עשה כן.

8 ברכות כא, ב. וש"

9) משפטים כב, יז

0) שם :ח.

1) פרש"י ברכות שם רע"ב.

2) רמב"ן אחרי י, יא. חינוך מצוה קמח בתחלתה. עקדה אחרי (שער מו). אוה"ח אחרי שם. אברבנאל כאן <בטעם השנ". ועוד.

ראח א

הנפש, מ"מ ישנו הפרש בין הבשר שבו נמצאת הנפש*י לדם ש,הוא" הנפש" עצמה **.

דהנה מכל דבר מאבל נעשה דם ובשר מבשרו ולכן נקבע בהאדם טבע המאכל שהוא אוכל **,

וכאשר האדם אוכל בשר בהמה (טהורה) הרי א) אין בזה תוקף נ₪9 (וטבע) הבהמה *+, ב) הבשר צ"ל נלעס ומתעכל ומשתנה וכו' עד שנעשה דם ובשר ,ושב אל טבע הנזון"; אבל הדם שאין צריך עיכול וכו' כבשר וכיויב, הרי ע"י אכילתו הדם שהוא הנפש דהבהמה, יתחבר טבע ונפש הבהמה בנפש האדם ותתעבה כנפש הבהמה'י.

והמובן מזה, שאלו השטופים בדם, מדות דנפש הבהמית **+ שלהם כטבע נפש הבהמה.