40

20 לקוטי

ומאחר שלימוד הלכות (דמצות אלו) נעשה ענין ותכלית בפ"ע (של לימוד התורה), מובן יי ששוב אין הוא מוגבל רק לשעה ש,צריכה לידע היאך לעשותן" בפועל. ולכן גם האשה היו" דעת כבר הלכות הצריכות לה ויודעת ,האיך לעשותן", יש לה שייכות '* ללימוד התורה, ולכן יכולה לברך ברכות התורה.

ועפ"ז מובן מה שדייק אדה"ז וכתב בטעם דנשים מברכות ברה"ת טעם זה דוקא כראשון ועיקרי, שהרי בענין זה יש לנשים שייכות לתורה מצ"ע.

ו אמנם לפי הנ"ל, דחיובן של הנשים ללמוד הלכות הצריכות הוא (לא רק הכשר לקיום המצות שלהןי אלא גם) ענין של לימוד התורה - תגדלנה ביותר הקושיות דלעיל (סעיי אזב) 1

עקָבג

והביאור בזה:

אף שנתבאר שבלימוד ההלכות הצריכות להן יש ענין של לימוד התורה, בכ"ז מכיון שחיוב זה מסובב מחיובן במצות שלהן, הרי אין לומר ע'ז שהן ,במצות ת"ת", ובמילא אין שייך לומר שיקבלו ע"ז שכר כמצווה ועושה במצות ת"תי

וע'"ד המבואר:י בלימוד התורה דב" בשבע מצוות דידהו. דאף שיש בזה מעלת התורה כנ"ל, עד ש;הרי הוא ככה"ג", בכ"ז ,אין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושין אלא כמי שאינו מצווה ועושה".

ועפ"ז מובן מה שלא אמר בגמרא דנשים יש להן זכות תורה מצד זה שחייבות ללמוד הלכות הצריכות להן: הא דקאמר בגמ'" ד,הא אינה מצווה כו' נהי דפקודי לא מפקדא כו". הכווגנה בזה היא (לא שאין למצוא בנשים חיוב דלימוד התורה, כ"א) בנוגע (ל,זכות תורה" --) להשכר על מפקדא -- מצות לימוד התורה כ.מצווה ועושה", שדוקא שכר זה (דד זכות מצות ת"ת) .מגנא כולי האי".

ולכן בלימוד הלכות הצריכות להן אם כי יש לאשה בזה יוקר מעלת התורה כו', מ"מ אין היא ,מצווה ועושה", ואין לה זכות זו דתורה שישנה למצווה ועושה *5.

3 סוטה שם.

4 וכשמקשה ,אילימא זכות תורה הא אינה מצווה כו" הכונה גם על התורה שלומדת לדעת לקיים מצותי'. ועפי"ז יומתק גם הקס"ד ,אילימא זכות תורה" שהוא (גם ובעיקר) על ענין זה דתורה (יוקר התורה) שישנו בנשים (וראה לשון רש"י שם) ומ"מ