21

שיחה ב

ואתחנן* ג

א שתי מצות עקריות מבוארות בפרשתנוי: מצות ק"ש ומצות תלמוד תורה. ואף ששניהם נכתבים בפסוק א', ופס"ד הוא דבק"ש : שחרית וערבית מקיים מצות והגית בו יומם ולילה *י, ולאידך גיסא ת"ת שינון בק"ש י, מ"מ חילוק גדול ביניהם : החיוב דמצות ק"ש הוא פעמיים בכל יום, בשחרית ובערבית, כמפורש כאןיי ,בשכבך ובקומך", וכ'"א מהם הוא ענין בפ"עי, וכדמוכח גם מזה שמברכים ברכות ק"ש פעמיים בכל יום בשחרית ובערבית': משא"כ מצות

*) וסיום הש"ס (מס' נדה).

)הד

2) וי"ל דבנוגע לקיום מצות והגית די לכ"ע בפסוק אחד (ואפילו רק ענין אחד) דק"ש -- כמו שדי בפרק (שיעור) אחד שחרית כו'.

*5) הלי ת"ת לאדה"ז פ"ג ס"ד, וראה רמא וניכ השו"ע ר"ס רמיו.

) ירוש' שבת פ"א ה"ב בסופה -- אלא שהמפרשים שם פירשו באופן אהר.

*3) וכן -- עקב יא, יט.

) לא מיבעי לדעת הרס"ג (בסהמ"צ שלו מ"ע גיד, וראה ביאור הרי"פ פערלא שם (עח, א ואילך)) והרמביין (בסוף השגותיו על ספהמ"צ להרמב"ם. ועיין בדבריו סוף שרש ט' שם) ועוד, שמנו מצות ק"ש של שחרית ושל ערבית לב' מצות במנין המצות -- אלא גם לדעת הרמב"ם (בסהמיצ שלו מ"ע יו"ד), הסמ*ג (בסהמייצ שלו מייע יח) והחנוך (מצוה תכ) ועוד, שמנו אותם למצוה אחת, הרי הפירוש הוא שהם ב' מצות נפרדות, אלא שנמנות כמצוה אחת, וכדמוכח גם מזה שמצות ק"ש היא מ"ע שהזמ"ב (וראה שו"ת שאגת אר" סי' יב).

65 ואף .דלכאורה אין להם שייכות כלל

ת"ת אינה מחולקת לחיובים נפרדים בזמני היום והלילה, אלא הוא חיוב אחד הנמש תמיד -- בכל הזמן דיום ולילה*. ולכן מברכים ברכת התורה רק פעם אחת ביום, גם מי שאין דרכו ללמוד אלא לפרקים ', כי חיוב הלימוד הוא המשך אחד שאין בזה הפסק *'.

וצריך להבין : לכאורה, מצד עניגם, הרי איפכא מסתברא : ת"ת ה"ה ענין הקשור בהבנה והשגה, כי מחובת הד