6

6 לקוטי מתוך הים שנאמר" וימרו על ים

וצו לנסוע משם (פרש"י בשלח טו, כב), ולא להמבואר בערכין, כי לא מצנו ענין זה בפששימ *. ומה שמציין לערכין הכוונה לכללות הדרש בהפסוק ,וזמרו וגו'", או כדלקמן. וראה פרש"י בשלח (יד, ל): ,לא יאמרו ישראל כשם שאנו כו'" (ולא שאמרו כן בפועל).

ומה שפרשיי שקאי גם** על ,בגסעם מתוך הים" (ובמילא מוכרח לפרש שאי רצונם לנסוע משם נחשב לחטא וכו') הוא : א) ממ"ש ,מול סוףי, שפירושו הפשוט ,נגד ה(ים) סוף", ומכיון שלא פיי באיזה צו, הרי י"ל שהכונה לכל צד***. ב) כיון שבפשוטו של מקרא היו (עכ"פ) בי ענינים בים סוף להוכיח עליהם -- מסתבר לומר ששניהם נרמזו בכתוב.

וכיון שאין כ"ז פשוט כ"כ -- מביאי ראי : שנאמר וימרו (א) על ים (ב) בים סוף (ואין הכונה כאן שמפרש קרא: איזה ים -- ים סוף, כ"א שהמרו כמה **** פעמים) כדאיתא בערכין.

ועפ*ז יתורץ הא דרש"י מביא ראיי רק בפי' .מול סוף".

5 תהלים קו, ז.

דברים א שיחות

בים סוף" -- ומובן הלימוד זכות : בבואם על שפת הים לא הי' שום אפשריות בדרך הטבע להנצל, כי מצד אחד היו המצריים ומצד השני הל הים וכו', וכן בנסעם מן הים, שהיו עסוקים בביזת הים*י, דבר שהקב"ה עצמו רצה שיתעסקו בזה, ה"ז ,אתה הוא שגרמת? -- ומובן גודל חפצם ותשוקתם בזה.

<בין פארן" -- אועל מה שעשו במדבר פארן ע"י המרגלים"? -- ולכאוי הול"ל (בקיצור) ,בחטא המרגלים" וכיו"ב. אלא כוונתו לדייק שהחטא הי' על ידי המרגלים -- הם הסיתו ופיתו את בג'"י, ולולא המרגלים לא היו חוטאים בג"י בעון זה.

.ובין תופל ולבן" -- ,שתפלו על המן שהוא לבן": מה שמדגיש כאן לובן המן (בה;יינה של תורה" שבפרש"י) הוא, שמכיון שהמן הי' ,לבן", חלק ומופשט מכל צבע -- וע"ד פרש"י*יי שמשה שימש כל ז' ימי המילואים בחלוק לבן. היינו שהו"ע של ,פשיטות" שאי אפשר ,למששו בידים"", הרי לא הי' להם בזה תענוג אמיתי *יי, ובמילא מובן ש-

66 ראה לעיל הערה 34.

*36) צו ח, כח.

*ז3) ראה לקו"ש ה"ט ע' 21. ולהעיר מיומא (עד, סע'יב) : ,שאינו רואה ואוכל". ורש"י שם (ד"ה אינו) : אכילת המן טועב טעם כל המינים ואינו רואה אלא מן.