238

.. בעמדי עדיין תחת רושם ההתועדות דיום הגאולה, ארשה לעצמי לסיים בפתגם שהשמיע כ"ק אדמו"ר בבואו לארצות הברית בגוגע לגאולתו והוא, אשר הצלתו אז, ובאופן נסיי, היא לא הצלה פרטית כי אם הצלת כל עניני התורה שנלחם עליהם, שהרי זו היתה סיבת המאסר; והמסקנא בארצות הברית צריכה להיות חינוך תורני בלי פשרות, עכ"ל. ויש לבאר השייכות שכיון שהעבודה היתה במסירות נפש, היפך החשבון עפ"י דרך הטבע, שזהו דורש ענין המס"נ, עבודת עצם הנפש שאיננו מתחלק ובשוה עומד ובתוקף בכל חלקי הנשמה והגוף, מצד זה נשללת עצם מציאות פשרה, האפשוית רק במקום שיש שם עיקר וטפל ומוותרים על הטפל מפני העיקר, אבל כשמגיעים להעצם שבכל פרט, הרי משתוה הטפל דטפל עם העיקר דעיקר; או, בהנוגע למעלת בני ישראל, הנה כלשון רבינו הזקן כל ישראל אחים ממש מצד שורש נפשם בהו" אחד; בדוגמא זו בהנוגע לתורה ומצותיי, כשישנה גזרה על עצם מציאות מצוה -- גם על ערקתא דמסאנא מוסרים נפשם; ובדוגמא זו גם בנוגע לארץ ישראל מצד העצם שלה, זה שהיא ארץ אשר עיני הו" אלקיך בה -- אין חילוק, בזמן, ביז מראשית השנה ועד אחרית שנה, ועל דרך זה במקום, מאבן שתי' שבקדה"ק ועד לעפר בקצה הגבול, וכמו שנאמר כי רצו עבדיך את אבני' ואת עפרה יחוננו, כסיפור

הכמינו ז"ל במס' כתובות, בסופה. (ממכתב ייד תמוז, ה'תשי"ט)

... מאשר הנני קבלת מכתבו מח"י תמוז, בו כותב ר"פ מההתועדות דימי הגאולה י"ב וי"ג תמוז, גאולת כ"ק מו"ח אדמו"ר זצוקללה"ה נבג"מ זי"ע וגאולתנו אנו, שהיתה גם גאולת הרבים והצלת התורה,

ויהי רצוז שתכה"י יבשר טוב בהנ"ל, וכן בעניניו הפרטים, ובנקודה התיכונה הפצת המעינות חוצה, שעי"ז מקרבים קיום היעוד (שמבין מצרים אלו נזכה בעגלא דידן) לנחלה בלי מצרים.