236

גם להרופאים -- שרואים מעלת סדרי בית החולים וטיב פעולת סממני הרפואה אשר עי"ז הצילו כמה וכמה נפשות -- צריך להזהיר, אשר עליהם לזכור שהנהגה זו טובה היא רק עבור חולים אבל לא עבור הבריאים ואדרבא כו'.

וכשם שחובת הרופאים היא לתת סממני הרפואה להחולים, כך חובתם היא לבאר להם, שכשיבריאו ממחלתם יתרחקו לגמרי מהנהגה זו, ודוקא אז הם רופאים אמיתים הממלאים את חובתם כלפי החולים, לא רק בהוה כ"א גם בעתיד.

וכמו"כ הרופאים בעצמם מכיון שעוסקים הם בטיפולי החולים בנתינת הסממני רפואות וכן בסידור עניני האכילה ושתי' וכו', וגם אפילו בשעות הפנויות שלהם הרי יודעים הם שבעבור זמן מה שוב יצטרכו לעסוק בענינים הנ"ל, ובאשר כן הרי אפשרי הדבר שמצד הרגילות בזה וועלן זיי זיך איינרעדן שהנהגות אלו שייכות אליהם גם כן וגם הם צריכים להתנהג בסדרים וענינים כאלו.

לזה צריך להיות הזהירות עבור הרופאים עצמם שידעו שכל הענינים הנ"ל הם רק עבור אלו שמצב בריאותם דורש שיתנהגו בסדרים מיוחדים וכו' וניתן להם להרופאים הרשות והיכולת לסייע לאלו הנצרכים לזה, אבל הרופא בעצמו באם הוא מהבריאים צריך הוא להתנהג בהנוגע לעצמו כאחד הבריאים.

ככל הדברים האלה הוא גם בדרכי הרפואה הרוחנית:

מבלי הבט אשר בזמן האחרון הונהגו כמה ענינים אשר מצילים הם כמה וכמה נפשות מישראל, מ"מ צריך לזכור כי זהו רק הוראת שעה, בשביל להציל את החולים ברוחניות, אבל ח"ו להשתמש בדרכים אלו להבריאים ברוחניות.

והחובה על המורים והמדריכים להסביר לתלמידיהם, אשר דרכים והנהגות אלו הם רק הוראת שעה, לפי שהתלמידים אינם מוכנים לקבל לע"ע את הטוב האמיתי, אבל המטרה הפנימית היא, אשר התלמידים יהיו בריאים במלא מובן המלה, ואל ישתמשו בדרכים אלו.

וכאשר המדריכים מבארים זאת לתלמידיהם, אז דוקא ממלאים הם את חובתם כלפי תלמידיהם בהוה וגם בעתיד. (משיחת י"ב תמוז, היחשי"ז