187

במענה למכתבה מסוף חדש מנחם אב, בו כותבת אודות פאה נכרית, ואשר בסביבתה-דתית בה נמצאת אין נוהגות כזה ומתביישת אפשר יצחקו לה באם תלבש פאה נכרית.

בעצם הענין דלבישת פאה נכרית, ולא להסתפק בכובע ומטפחת, מבואר ההכרח בזה בכמה מקומות. והרי רואים במוחש, אשר לבישת כובע ואפילו מטפחת, משאירה חלק השער בלתי מכוסה, (על כל פנים במשך זמן קצר) ז, א. שעוברים על האסור הגדול וכהפסק דין בשולחן ערוך אורח חיים סימן עה; וגודל הענין מובן גם כן מגודל השכר בעד קיום הציווי כפי שנצטווינו, וכלשון הזהר הקדוש: מתברך בכלא בברכאן דלעילא בברכאן דלתתא בעותרא בבנין בבני בנין.

ולכתבה שאפשר יצחקו עלי' ותתבייש וכו':

אפילו בתוככי הנוער דארצות הברית, נרגש לאחרונה רגש של כבוד, דוקא לאלו שעומדים חזק על דעתם, ואין מתביישים ממי שלועג עליהם ולהשקפת עולמם, ומתייחסים בלעג ובבוז לאלו הנמשכים אחרי הרוב ללא יציבות נפשית כלל, ובודאי יודעת אשר התחלת כל הארבעה חלקי שולחן ערוך היא: ולא יתבייש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך.

ועוד וגם זה מובן ופשוט: השם יתברך ,את השמים ואת הארץ אני מלא* נמצא עם האדם בכל מקום ובכל זמן, מה שאין כן בני אדם ואפילו בסביבה הכי קרובה שלא תמיד נמצא בקרוב מקום אליו ולכן היתכן, אשר לא יתבייש ח"ו מפני הקב"ה ויתבייש מפני בן אדם בשר ודם ?!

ותקותי אשר מתאים לסיומה במכ' מחינוכה, אין צורך באריכות יותר בהאמור.

והשם יתברך המשגיח על כל אחד ואחת בהשגחה פרטית, שענין זה יסוד באמונתנו -- וכמבואר בארוכה בתורת מורנו הבעל-שם-טוב זיל אשר השנה שנת המאתיים להסתלקות הילולא שלו, ינחה בטוב לפני' בגשמיות וברוחניות גם יחד.