101
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
ג) דובר כמ"פ, דכשרש"י מציין:י מקור לפירושו (ובפרט כשאינו סותם דבריו <רבותינו* וכיו"ב, כ"א מפרטו -- כבנדו"ד ,סיפרי?), ה"ז בכדי לשלול מאמר דומה הנמצא במק"א אבל אינו מתאים לפירושו בפשש"מ (או שהעיון בהמקור יתרץ קושיא שתתעורר אצל תלמיד ממולח).
ובנדו"ד : מה בא רש"י (לרמז ו)לבאר ע'י הוספת ציון המקור ,כדאי? בד ספרי" 1
והנה בתנחומא+: מביא ג"כ משל דומה בנדו"ד, וז"ל : מלהיד למלך שנשא אשה והי' לה שושבין, כ"ז שהמלך כועס על אשתו השושבין מפייס כו', בא השושבין למות התחיל מבקש מן המלך א"ל בבקשה ממך תן דעתך על אשתך, א"ל המלך מה אתה מצוני על אשתי צו את אשתי עלי כו
לפי'ז מקום לומר, דמשל זה שבתנחומא -- בא רש"י לשלול בכתבו ,כדאי' בספרי"*: -- אמנם הא גופא
3) שאינו מוכרח כלל. ראה בפרשתנו -- לעיל (כז, יב. וכן שם, יג): משל כן" -- בלי ציון המקור -- אף ששניהם .איתא בספרי" כאן.
4 עה"פ ,יפקוד ה'".
5) וי"ל ש(בדא"ג) נשלל בזה גם ה" משל ,(למה"ד) לאשתו של מלך כו" שבד שהשיר עה"פ (א, י) ,צוארך בחרוזים" (בטופו) -- שתוכנו כהמשל שבספרי כגיר" סתנו, ואפילו את"ל שגם שם ה" לפני רש"י גירסא אחרת (,בת מלך* ו,בעלה") כבספרי -- מובן זה דמציין להספרי ולא לשהש"ר, כי: 1) הספרי הוא על אתר 2) קודם לשהש"ר (בזמן האמוראים). 3) ההכרח לפירושו הוא מפירוש <צו" כדלקמן בפנים, ולכן מציין להספרי דשם מובא תוכך הפ" דתיבת ,צו" -- ,ציחי מיד כו" ול"
פינחסג
בעי ביאור: במה מתאים המשל שבפרש"י יותר ממשל ה,שושבין" שבתנחומא ?
ד והביאור בכ"ז:
תיבת ,צו" כבר פירשה רש"י, כנ"ל, ד,אין צו אלא לשון זירוזי. ומזה מובן, דהלשון ,צו" לא תתכן אלא לאלה המתעסקים בפועל בקיום הציווי - שהם הצריכים זירוז כו'.
ולפי"ז קשה בכתוב דילן: תוכן הפרשה הוא הציווי להקריב קרבנות ה' במועדם, שהוא דבר הנעשה ג"י הכהנים -- וכאן נאמר ;צו את בנ"י", ולא ,צו את אהרן ואת בניו" (וכמשיינ בר"פ צו) יי, שהם המתעסקים בהקרבת הקרבנות ?
ולתרץ קושיא זו מעתיק רשיי ;צו את בנ"י" ומפרש: ,מה אמור למעלה יפקוד ה'. א"ל הקב"ה עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי*. והיינו, דפירוש ,צו את בנ"י" בנדו"ד הוא (לאו דוקא על הקרבת הקרבנות +מיד ולדורות, אלא) זירוז כללי לכל ישראל על הקב"ה (קודם מיתתו של משה), כמענה (בסמיכות) לדברי משה ,יפקוד ה'".
ולכן נאמר: א) לשון ,צו* -- כשם שמשה ,מצוני על בני* בציווי (,יפקוד ה'"), כך ענה הקב'ה למשה .צוה את בני עלי". ב) את בנ"י" (ולא רק ,אהרן ובניו") -- כשם שביקש משה ,יפקוד ה'" על ,בני", שבזה כל בנ"י
דורות", משא"כ בשהשיר.
6 ודוחק לומר שקאי רק על (הפרט ד),תשמרו* כפרש"י: שיהיו כהנים לוים וישראל כו'. ועוד דא"כ הו*ל ללמוד לויים וישראל ממש"יג לפני זה .את בנל"י".
מצוטט ב־1 עמודים
- לקוטי שיחות 338 לקו"ש חי"ג ע' 101
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.