99

שיחה ב

פינחפג

א. בתחלת פרשת הקרבנות בפרשתנוי מעתיק רש"י את התיבות ;צו את בנ"י* ומפרש: מה אמור למעלה : יפקוד ה'. אמר לו הקב"ה עד שאתה מצוני על בני צוה את בני עלי. משל כו' (כדלקמן ס"ב).

וצלה"ב: מה קשה לרש"י בתיבות ,צו את בנ"י" שהוצרך לפרשם 1 ואי משום תיבת צו -- הרי כבר פירשה רש"י בר"פ צו ובהדגשה : אין צו אלא לי זירוז מיד ולדורות -- היינו שבכ"מ אין פי' אחר ל;צו"'?

יש מפרשיםי דרש"י בא לבאר הד סמיכות דפרשה זו לפרשה הקודמת <יפקוד ה'". וזוהי כוונת רש"י במ"ש .מה אמור למעלה יפקוד ה'", כלומר: מהו הקשר בין פרשתנו להאמור למעלה ,יפקוד ה'"! ומתרץ ,אמר לו הקב"ה בו"

אבל קשה לפרש כן ברש"י, כי:

א) סגנון רש"י בכיו"ב -- כשבא.

לפרש סמיכות פרשיות -- הוא ,למה נסמכה כו' *, וכלשונו בפרשה זו עצמה עה"פ* ,עֶלה אל הר העברים"? -

1) כה, בי

2) כז טג

) במשכיל לדודר כתב: ,ק"ל אמאי כתיבה בלי ציוי ולא בל' דבור כו'* - אבל אינו מובן, דהא בפשטות נאמר ,צו" כאן ללמד שהציוי הוא <מיד ולדורות", וכמפורש בפרש"י לאח*ז (פסוק ד): וכאן צוה לדורות.

4) רא"ם, רע"ב, הבק טוב. וכ"ה בפסיז כאן : למה נסמכה פ' יפקוד ה' לפ' הד קרבנות כו'.

6 כז, יב.

,למה נסמכה לכאן כו' "; בר"פ שלח : ,למה נסמכה פרשת מרגלים לפרשת מרים כו'*; בר"פ בהעלותך: ,למה נסמכה פרשת המנורה לפרשת הנשיאים כו *. ועוד.

ב) סמיכות הפרשיות בנדו"ד -- מובנת היא בפשטות : כיון שע"ע (סוף מ' שנה במדבר) לא נאמרה עדיין פרשת הקרבנות, מוכרח הקב"ה לצוותם ע"ז עתה, קודם התחלת משנה תורה (,אשר דבר משהי), דאם לא עכשיו אימתי*?

גם אין לפרש דקשה לרש"י כפל הלשון ,צו גו' ואמרת אליהם" - אשר חד מהם לכאורה מיותר, כי:

א) אז הו"ל לרש"י להעתיק מהכתוב קודם לפירושו (או -- בפירושו ') גם ,ואמרת (אליהם)* (כי עי"ז נתעוררה הקושיא).

ב) לקמן בפ' מסעי * (בשייכות לגבולות הארץ) נאמר ג"כ ,צו את בנ*י ואמרת אליהם" ולא פרש"י מידי..

ג) בכלל נאמר בתורה עוד פעמים

66 ואף שעדיין יקשה למה לא נאמרה לעיל בפ' קרבנות דפ' אמור -- הרי גם לפרש*י אינו מתורץ (דדוחק גדול לומר שהקביה לא ציוום על פ' קרבנות זו לעיל בפ' אמור בכדי לענות על בקשת משה ,יפקוד ה'* -- ,עד שאתה מצוני כו'" ).

7), ראה רש"י ר"פ אמור.

8) לה ב.

6 והרי שם אין שייך לפרש כפרש"י כאן.