95

ב והביאור בכל זה :

עצם הענין, שמשה נסתפק בנוגע להלכה מסויימת, אין בזה משום תמי', כי כנ"ל, י"ל שהלכה זו עדייץ לא שמעה מהקב'ה; ואפילו בסוף שנת הארבעים, כמו בנדו"ד -- וכו"כ דינים ועקריים נאמרו בפרשיות שלאחרי פרשתנו. אלא שכאן הוקשה לרש'"י בלישנא דקרא ,(ויקרב משה את) משפטן" -- מדוע תיאר הכתוב הענין

בל' ,משפט" ולא בלי ,דבר", שהוא '

לשון הרגיל בכגון דא, וכמו שמצינו כ"פ בפרשיות הקודמות :ג גם ברש'י כאן: ,והדבר אשר יקשה מכם גו' ) ?

ההפרש בין ,דבר" (בנדו"ד) ל+משפט": ,דבר"* כולל כל העגין המדובר, הטענות והשקו"ט וכו': ;משפט" פירושויי -- הפס"ד והבירור (דההלכה) שבהעניןיי. ומכיון ששאלת משה מהקב"ה היא לכאורה מצד אי ידיעתו ההלכה והפס"ד, א"כ איך מתאים לומר שמשה ,הקריב" לפגני הקב"ה .את משפטן" -- הפס"ד וההלכה.

ולכן מפרש רש"י שאכן ידע כבר משה את ההלכה, ושפיר נקט הכתוב לי ,.משפט" להדגיש שהמדובר הוא בפס"ד ברור וידוע לו, ובכל זה הי'

פינחס א

זקוק ,להקריב" את המשפט לפני הקב"ה לפי שבשעה זו ,נתעלמה הלכה ממנו" (וכאילו אמר הכתוב ש,משפט" זה הי' בידו ונתעלם ממנו בשעה זוי וע'כ הקריבו לפני ה). וזהו גם טעמו של רש"י שמעתיק (לא רק תיבת ,משפטן" לחודא, אלא) גם .(ויקרב) משה", כי לשון ,משפט* שייך כאן רק לגבי משה מכיון שהוא ידע ההלכה מכבר (משא"כ אם היתה השאלה ע'י אחר לא הי' מתאים תואר זה).

ועדיין יש לתמוה, איך שייך לומר שנתעלם הלכה ממשהיי רבן של כל ישראל שקבל תורה מסיני וכו', ולכן ממשיך רש"י ,וכאן נפרע וכו' ", להסביר שהלכה זו נתעלמה ממנו בתור עונש : לפי ,שנטל עטרה לומר והדבר אשר יקשה מכם תקריבון אלי", לכן נפרע במדה כנגד מדה!י שנתעלמה ממנו ההלכה.

ג. אלא שלפי' זה קשה: והלא אמירתו של משה ,והדבר אשר יקשה וגו' * היתה בשנה הראשונה לאחרי יצי"מ *י. וטענת בנות צלפחד היתה בשנת הארבעים, כמו שפרש"י לפנ"ז יג, ואיך יתכן שהקב'ה המתין ל"ט שנה ולא סיבב סיבה שיתתקן הדבר (הדורש תיקון) מיד*: ובפרט שגע'"י