82

2 לקוטי

תוארם ,משכנותיך* (מלשון משכו).

ד והנה אף שמעצמו מובן ה,טוב* שבאהל שילה ובית עולמים (הן בקיומם והן בחורבנן (שהרי אז הרי הן ,משכון עליכם")), מ"מ הרי נתבאר לעיל שכתוב זה, המתחיל בלשון ,מה טובו וגו'*, הוא כעין נתינת טעם למה אין מקללם, ובמילא מוכרח לומר שהוא הדבר גם לפי פי' זה השני -- שה,טוב" שנתכוין בלעם באמירת ענין זה, הוא גם טעם למה אין מקללם: ולכן מוסיף רש"י ,שמקריבין בהן קרד בנות לכפר עליכם" וגם ,וחורבנן כפרה על הנפשות". והביאור :

ההכנה דבלעם ובהתחלה דכל ענין זה הייתה ,ולא הלך כפעם בפעם לקראת נחשים":י פרש"י: ,אזכיר עונותיהם, והקללה על הזכרת עונותיהם תחול", ולכן אח"כ כשברכם -- מוכרח הי' לבאר שא"א שתחול הקללה על הזכרת עוונותיהם, ועכצ"ל ש,מה טובו אוהליך" -- מעלתו - פי' ,שמקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם" -- עוונותיהם מתכפרים.

אבל עדיין אין זה מספיק: א) ה"ז רק בזמן שביהמ"ק קיים, ב) גם אז הרי הקרבנות מכפרים רק על השוגג באיסור כרת *:, או על המזיד באיסור עשה " או לאוין שונים::, אבל על המזיד באיסור כרת ומיתת ב"ד וכו', אין הקרבנות מכפרים -- וא"כ הרי אפשר שתחול הקללה על עוונותיהם אלו 1 :

בלק א

ולכן מוסיף רש"י: ,וחרבנן כפרה על הנפשות", מתאים לפירושו** ,הד חטאים האלו בנפשותם, שנעשו פושעים בנפשותם שנחלקו על הקב"הי - תכלית הפשיעה. כן י"ל שכוונתו (עכ"פ לרמז) : כפרה על הנפשות, מ,נפש כי תחטא בשגגה" *, ועד ,ה" נפש אשר תעשה ביד רמה גן'"'.

ומביא ראי' ש,חורבנן כפרה על הנפשות" שנאמר <כלה ה' את חמתו", כלומר, שע"י ,ויצת אש בציון", חורבן ביהמ"ק. כלתה ,חמתו" של הקב"ה שהיא בגלל עוונותיהן של ישראל -- הרי שנתכפרו ע'"י החורבן כל העוונות גם הכי חמורות ושבעבר ג'כ -- דאל"כ הרי עדיין נשארה ,חמתו" של הקב"ה על עוונות אלו.

ומובן עפי"ז*: למה חוזר רש"י עוה"פ התיבות ;מה טובו אהליך" -- בכדי להדגיש שדברי בלעם אלה הן הקדמה וטעם על שאא"פ שתחול הד קללה -- וזה מכריח שה,טוב" של ,אהליך" ו,משכנותיך" הוא בזה ,ש*

מקריבין בהן קרבנות לכפר עליכם",

וגם ש,חורבנן כפרה על הנפשות".

ועפ"ז מובן ג"כ שאין מקום לכתוב ענין זה בפ' פקודי, כי הכתוב שם בא רק לרמז לב' המקדשות בענין בפ"ע, ואין נוגע שם לפרש במה היא

6 ויקרא "ד בי

זג) שלח טו, ל.