79
טקסט זה הופק בזיהוי תווים (OCR) מסריקת הספר, ועלול להכיל שגיאות. מספרי העמודים בתרגום משוערים לפי המקור. לנוסח המדויק ראה את הסריקה.
עולמים, מפרש רש"י ,שמקריבין בהן קרבנות", ולכאורה הול"ל ה;טוב" העיקרי (ע"פ פשוטו של מקרא עכ"פ י:) כפי שמפורש בקרא :י: ,ועשו לי מקדש (בשביל) ושכנתי בתוכם", היינו שהם מקומות להשראת השכינה1
ז) מה נוגע להבנת פירוש הכתוב (,אהליך?) שהקרבנות הם ,לכפר עליכם", ושחורבנו (של ,משכנותיך") הוא ,כפרה על הנפשות"! ולאידך. אם להבנת הענין ד,משכן", שמרומז בזה חורבנו, נחוץ לדעת שהחורבן ,כפרה על הנפשות", מדוע לא נזכר ענין זה בפרש"י בר"פ פקודי, שגם שם פרש"י : ,המשכן משכן -- שני פעמים רמז למקדש שנתמשכן בשני חורבנין על עונותיהן של ישראלי?
ח) מהו הענין דכפרה עַל.. הנפשות -- ל' שאינו רגיל כלל!! --
ט) כיון שעכצ'ל שיש דיוק בזה - מהי הראי' מהפסוק ,כלה ה' את חמתו" ש,חורבנן כפרה על הנפשות" ?
1) וגם עִיפ דרך ההלכה הרי אף שכתב הרמב"ם (בספהמ"צ מצוה כ. וכ"ה ביך החזקה ריש הל' ביהב"ח. ובספהמייצ שורש יב)ן: ,שציונו לבנות בית הבחירה לעבודה בו יהיי ההקרבה כו"" (דלא כברמבין ר"פ תרומה. וראה גם רמב"ן פ' עקב 2 ה) - הרי כבר נתבאר (בלקו"ש ח"ד ע' 1346) שכיון שמקרא מלא הוא בנוגע לכוונת מ"ע זו ד,ועשו לי מקדש" -- שהיא ,ושכנתי בתוכם", הרי אאפ"ל שהרמב"ם חולק בזה על הרמב"ן, אלא שהרמב"ם מדבר בענין המצות שנצטוו בנייי לעשות בביה"ב (עבודת האדם), והרמבין מדבר בענין וחפץ אשר במשכן עצמו, שהוא ,ושכנתי", השראת השכינה שהיתה בו (מלמעלה).
2) תרומה כה. ח.
ב. הביאור בכ"ז:
בההקדמה ל,מה טובו גו'": ץוישא יג בלעם את עיניו וירא את ישראל שוכן לשבטיו" פרש"י: ,שכן לשבטיו - ראה כל ושבט ושבט שוכן לעצמו ואינן מעורבין, ראה שאין פתחיהן מכוונין זה כנגד זה שלא יציץ לתוך אהל חבירו".
ההכרח לפרש כן: פשטות לשון הכתוב ,וירא את ישראל שוכן לשבטיו" משמע שראה חידוש, הנהגה מיוחדת וטובה ביותר, שהרי ראי' זו גרמה*י ל,ותהי עליו רוח אלקים"
הערות
- 3. פרשתנו כך, ב.
- 4. וטעמו דרש"י לפרש כן -- ולא כפשוטו (כבתרגום וכו"כ מפרשים) שנחה עליו רוח גבואה, כי מהי השייכות והביאור ש,וירא את ישראל שוכן לשבטיו" תגרום להשראת השכינה עליו. וגם : כבר פרש"י (כג, ד) שגילוי הנבואה אל בלעם היתה באופן של ,ויקר -- לשון עֶראי, לי גנאי, ₪ טומאת קרי כלומר בקושי ובבזיון וכו'יי, וכאן הרי כתוב בלי כבוד, מזה מוכח שאייז כוונת הכתוב.
- 3. [אבל מ"ש הרא"ם שההכרח הוא מזה ,שאין אמר (אחר!) ותהי עליו שום אמירה כמו ויבוא אלקים אל בלעם בלילה ויאמר לו וכוי למדנו שאין ותהי עליו רוח אלקים בעבור שום אמירה", אי"מ, שהרי לפועל אמר גם בפעם הזאת דברי נבואה וכו' (ובמילא גם אם אי"ז כוונת הכתוב קשה קושייתו : במה נשתנו דברי נבואה אלו שלא נצרכה לזה אמירה מקודם) -- ומוכרח לומר שאין זה בדוקא שצ"ל אמירה קודם: או שאין מוכרח לכתוב זה בכל פעם, (וכדמוכח מזה שגם אח"כ אמר דברי נבואה, וגם שם אין מפורש שום אמירה לפנ"ז), אף שפשוט שהיי צריך לחול עליו רוח הנבואה לומר דברים אלו. וא"כ הו"ל לפרש שזהו כונת הכתוב.
- 4. וכן מה שכתב הש"ח שההכרח הוא מזה ש,לא מפרש אחריו מאי נבואה אלא מספר
עמודים המצטטים את אותם מקורות
עמוד זה אינו מצטט גמרא, ולכן אין לו עמודים מקושרים.