41

גשמי שבארץ ועניני' ,נרגש" אלקותו ית' בגילוי יותר.

עפ"ז מובן, שהמשכת קדושה גלויי -- היינו אלקות -- בענין ודבר גשמי, הרי זה בדוגמת כגיסת (הדבר והפעולה והאדם הפועל ל)א"י, ז א.. שקיום כל מצוה ומצוה הוא בדוגמת כניסה ל" א"י:י, כי קיום המצות הוא, כנ"ל, המשכת אלקות בענינים הגשמיים *', שייעשו עי"ז דירה לו ית'.

ה. הוראה כללית נוספת (השייכת לכל המצות) ב;שלח גו' ויתורו את ארץ כנען" :

קודם כל מצוה ומצוה על האדם

4 עפ"ז יומתק מה שלא נצטוונו לזכור בכל יום את הכניסה לא"י, אף שמצווים אנו לזכור יצי"מ בכ"י (בא יגוי ג פרש"י שם. ירושלמי ברכות פ"א היו טור או"ח סי' סו. שו"ע אדה"ז ס" סז ס"א, וראה ברכות יב, ב), וגם קרי"ס (ירושלמי וטור שם,. שו"ע אדה"ז סי' סו סעיף /ב) ומ"ת (שו"ע אדה"ז סימן ס סעיף ד) אף שבאו בהמשך אחד (וארא ו רח): והוצאתי גו' וגאלתי אתכם עו" ולקחתי אתכם לי לעם גו' והבאתי אתכם אל הארץ גו' (ובפרט שהכניסה לא"י היא התכלית דכהנ"ל)

-- בי להיות שקיום כל מצוה הוא בדוגמת כניסה לא"י, אין צורך = בזכירה מיוחדת, שהרי נזכרת היא בדרך ממילא כמה פעמים ביום. ע*י קיום המצות שבכל יום [ע"ד מה דאיי בתניא (פמ"ז) ש,תקנו פִי יצי"מ בשעת ק"ש דוקא, אף שהיא מצוה בפ"ע ולא ממצות ק"ש כו' אלא מפני שהן רבר אחד ממש" -- אלא שבק"ש בכדי שתהיי יצי*מ צ"ל ג"כ ,שרוצה ומקבל וממשיך עליו אלקותו ית' " ולכן צ"ל זכירת יצי*מ, משא*כ בנדו"ד].

להתבונן בתוכן המצוה שעומד לקייםיי, ולא רק בתוכנה הפרטי של מצוה זו הפרטית, אלא גם בתוכן וכוונה הכללי השוה בכל המצות -- שהוא הולך לקיים רצונו ית', וכלשון כל ברכות המצות ,אשר קדשנו במצותיו וצונו", שע'י קיומו את המצוה נעשה קדוש ומקיים הוא מה שציווה אותו הקב"ה, ועי"ז מתאחד עמו [וזהו לשון קדשנו י ולי מצוה -- מל' צוותא וחיבור *'].

וברכה זו מברכים לפני קיום המצוה, ,עובר לעשייתן" *י, להורות עשלפני עשיית המצוה על האדם להתבונן בתוכן וכוונה הכללי של כל המצות.

ועד"ז בלימוד התורה: צ"ל ברכו בתורה תחלה%* ,אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו", ז.א. שהקב'ה נתן לנו את התורה כמו שהיא תורתו -- אצלו ית'::; וחותמים .נותן התורה" לשון הוה, כי

,בכל יום יהיו בעיניך חדשים" " --