17

-- ובהיות בני ישראל במדבר, היו המים מבארה של מרים ,מגדלים מיני דשאים ואילנות לאין סוף"*::.

וזהו גם הטעם (בפנימיות העגינים) שנמגו הלויים במיוחד (מבן שלשים שנה גו') -- לעבודתם דנשיאת המשכן וכליו (שעל ידם הפכו את המדבר לארץ נושבת, כנ*ל מלקולת)

-- כי ע"י המנין המיוחד בענין זה נעשו במיוחד בזה דבר חשוב*'. ולכן המדבר לא יפעול עליהם, [כי דבר שבמנין לא בטל*]. ואדרבה, "הם יהפכו אותו ל,ארץ גושבת".

ג. ענין זה -- לעשות מ;מדבר* <ארץ נושבת" והכח ע"ז מלמעלה ע"י

הציווי למנותם -- הוא ענין נצחי (כבל הענינים שבתורה, כנ"ל) בכל דור ודור:

כשמתבונן האדם בהסביבה בה הוא

נמצא, לפעמים היא כזו שיראה שהיא בבחי' ,מדבר אשר לא ישב אדם (העליון") שם" כי

רוב בנ"א בסביבתו אינם יודעים מענין אלקות (אדם העליון), ואלה היודעים ואלה המתעוררים להתנהג כפי הוראות הקב"ה בתורה -- הרי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא

(צו

יחטא 'י -- עכ*פ יחסיר מכדבעי למיעבד שצ'"ל *י בעבודתו -- שעפ"ז הרי נמצא הוא ב,מדבר אשר לא ישב אדם שם", כי אדם העליון איננו שם באופן של התיישבות -- קביעות *י, ויכול העובד ליפול בעצבות ויאוש, ח"ו, לנטוש שליחותו ב;עניי עירך" ולנוס למקום אחר כו

על זה באה ההוראה:'י לנסוע במדבר ולשנותו -- כנסיעת בנ"י בד מדבר שבפרשתנו: כמו שנסיעתם במדבר אז היתה ע"פ ציווי הקב"ה, והפכו המדבר למקום ישוב -- כן הוא בנוגע לכאו"א מישראל בכל הזמנים, שבכל מקום שהוא נמצא, גם אם המקום הוא ,מדבר שמם", הרי היותו שם הוא (לא במקרה ח"\ אלא) בשליחותו של הקב"ה -- ,מה'

8 ראה מגילה (כא, סע"א -- הובא בפרש*י תזריץ יב, ד): אין ישיבה אלא לשון עכבה.